עשרה מאמרות,
עשר המכות,
עשרת הדיברות.
ה' ברא את העולם,
ומחדש אותו בכל יום בטובו.
וביציאת מצרים ישנה התחדשות –
עם חדש.
עם מצווה חדשה,
החודש הזה לכם,
תתחדשו!
לכם –
הקב"ה מעניק לנו מתנה.
מתנת ההתחדשות.
עם ישראל זוכה למתנה יקרה זו.
מצווה שבה אנו מצווים לקבוע את הזמנים,
ומוזמנים לזכות ביכולת ההתחדשות.
התחדשות זו היא לא דבר של מה בכך.
בעל השפת אמת מעיר על כך שהקב"ה ברא את העולם – בפרשיה אחת.
בשישה ימים.
ואת יציאת מצרים, שהיא גם תהליך של בריאה והתחדשות,
הקב"ה מספרת התורה בפרשיות רבות.
תהליך ארוך ומורכב.
כי לברוא עולם –
הרבה יותר פשוט מאשר לתקן אותו.
ליצור חידוש בתוכו.
"כי לתקן מעשה רשעים הוא עבודה רבה יותר מלברוא חדשות.
כי הוא כל יכול.
אבל מה שניתן הבחירה לבשר ודם והוא מקלקל,
לזה צריכין עצות...
כ יציאת מצרים הוא יותר פלא".
(שפת אמת לפרשת בא תרל"ד)
בריאת העולם,
זה קטן.
יחסית.
הקב"ה כל יכול.
קטן עליו!
אבל לתקן את מה שקלקלו בשר ודם,
להוציא את עם ישראל ממצרים,
לעורר התחדשות בתוך המציאות,
ואוו.
זה ממש נס.
יציאת מצרים.
ואנו נקראים לקדש את החודש,
לחדש את החודש,
ולהתחדש.
בעל השפת אמת ממשיך ומסביר שיש הבדל בין שבת לראש חודש.
שני צירי זמן ביהדות.
שבת היא קביעה וקיימא,
קביעת זמן השבת אינה בידינו,
שעניינה שביתה.
יציאה מן השגרה.
מעין עולם הבא.
מבט מבחוץ –
ראיה ממקום אחר.
השבת היא היום שבו אנו מפסיקים את מעשי היצירה,
הקב"ה שבת ממעשה בראשית.
וכששובתים – רואים אור.
דברים שרואים משם לא רואים מכאן.
לעומת ראש חודש, שהוא בתוך ימות החול,
לא שובתים בו ממלאכה.
ועניינו של ראש חודש הוא לגלות את ההתחדשות בימות החול.
בתוך השגרה.
בתוך היומיום.
התחדשות זו נסתרת.
קשה לראות התחדשות בתוך המרוץ.
לזה דרושה אמונה.
להאמין שיש אפשרות.
שיש עוד.
שהמציאות היא לא רק מה שנגלה לעין.
כי במבט שטחי – הטבע יש בו מחזוריות,
התחדשות טבעית.
צמיחה וקמילה.
עיבור והתרוקנות.
אבל בטבע זה לא בחירי,
לא אישי,
ולא כל כך אופטימי...
כי זה גלגל חוזר.
וההתחדשות מלווה בהתיישנות...
טבעית.
אל על מנת לראות מעבר –
לא רק את מה שעל פני השטח,
צריך אמונה.
אמונה שאפשר לבחור,
אפשר להתחדש.
ושגם אני הקטנה,
ואת,
ואתה,
בתוך החיים,
יכולה להתחדש.
יכולים להתחדש.
ולהשתנות.
וזוהי מתנה גדולה.