בפרשת שלח אני תמיד קרועה.
בין הזדהות עם החוטאים,
הבנת המקום של בני ישראל במדבר.
האנושיות שבחטא.
לבין ההבנה שבכל זאת מדובר בחטא.
חטא חמור.
חמור עד כדי כך שהקב"ה כמעט והשמיד את העם והתחיל מחדש.
חמור כל כך עד שהעונש היה ארבעים שנה במדבר,
חמור כל כך שכל הדור הזה לא זכה להיכנס לארץ.
ולפי חז"ל אנו משלמים על החטא הזה עד היום.
ואולי תפיסת חז"ל שאנו משלמים על החטא עד היום רומז לכך -
שהחטא שחטאו בני ישראל,
שחטאו האנשים שתרו את הארץ,
רלוונטי אף הוא,
היום.
ישנם פירושים רבים המסבירים במה חטאו.
בעל השפת אמת מציע להבין מתוך פרשת ציצית שעימה חותמת הפרשה,
את החטא.
השפת אמת נסמך על מילה ששורשה מופיעה –
גם בפרשת ציצית וגם בחטא.
ולא תתורו – הנאמר בפרשת ציצית.
כמו - "שלח לך אנשים ויתורו את הארץ".
כבר עמד רש"י על עניין זה ופירש על "ולא תתורו":
"הלב והעיניים הם מרגלים לגוף.
ומסרסרים לו את העבירות.
העין רואה והלב חומד,
והגוף עושה..."
בעל השפת אמת (תרל"א) מסביר ש"ולא תתורו" –
הכוונה היא לא להסתכל.
לא להתבלבל ממראה העיניים.
אבל על מה לא להסתכל?
ויותר חשוב – איך לא להסתכל?
בעל השפת אמת מסביר שיש הסתכלות פנימית,
ויש הסתכלות חיצונית.
יש מבט של דרך הטבע.
ובדרך הטבע –
בני ישראל צדקו.
זה לא ילך.
העם שיצא ממצרים,
לפני כל כך מעט זמן...
לא יכול לכבוש את ארץ ישראל.
הם כחגבים...
אבל הקב"ה ציפה מעם ישראל להסתכל במבט של אמונה.
לא לראות רק את החיצוניות.
אלא את הפנימיות.
לא לראות את הטבע –
אלא להאמין.
לראות את חיותו של ה' יתברך בכל דבר –
כלומר להבין,
שהטבע הוא בחסות הקב"ה.
ולזכור.
למען תזכרו.
שאם נזכור שהקב"ה הוא המחייה,
אותנו,
את הכל,
עלה נעלה -
כי יכול נוכל לה.
אם יש ה' בקרבנו –
עלה נעלה וירשנו אותה.
הארץ,
טובה היא.
מאד, מאד.
בכל הרבה נקודות בחיים –
נראה לנו שאין מוצא.
אין פתרון.
השפת אמת אומר שכאשר יש ה' בקרבנו,
כאשר אנו זוכרים –
להסתכל פנימה.
לא לתת למציאות לבלבל אותנו.
אז יש לנו כוח מעבר לכוח הטבעי שלנו.
וגם הרים בצורות,
יכולות ליפול.
בנסוע הארון.
שבת שלום!