פתוח סתום נגלה ונסתר לפרשת ויחי | רחל וינשטיין

פרשה זו נעה -

בין גלוי להסתר,

פתוח לסתום.

חיים ומוות,

בין רב לכל.

פרשה הזו פותחת בפרשה סתומה.

אין שום רווח,

בפתח הפרשה.

מה עניין פרשה פתוחה או סתומה?

מובא בספרא שההפסקות, כלומר פרשה פתוחה,

"ליתן רווח להתבונן". (ספרא ויקרא א:א)

רגע הפסקה.

לנשום עמוק.

לראות את הדברים בפרספקטיבה.

פרשת ויחי פותחת ללא מרווח זה.

רש"י מביא על פי המדרש שני הסברים לדבר.

האחד –

שהפרשה עוסקת במותו של יעקב,

ובעקבות פטירתו נסתמו עיני ישראל.

השני –

שיעקב ביקש לגלות את הקץ,

ונסתם ממנו.

בעל השפת אמת מוסיף שפרשה זו עוסקת בגלות.

מתרחשת במצרים.

והגלות אנה מקום בלבד,

אלא הוויה.

יעקב בגלות,

ורוח הקדש שזה מכבר נתחדשה לו,

שוב בגלות.

לעומת זאת יוסף בפרשה זו מפגין שוב ושוב ראיה למרחוק.

היכולת של יוסף לסלוח לאחיו,

עד כדי כך שכאשר אחיו באים לבקש שיישא פשעם,

הם כל כך חוששים שעשיו,

כאשר אבא איננו,

יוסף כבר לא יבליג.

יוסף מגיב לדבריהם בבכי.

על כך שכך חשבו.

כי מבחינתו הדבר פשוט.

יוסף חוזר על דבריו שאמר כאשר נפגשו –

הייתה תכנית.

יש יד מכוונת.

הכל לטובה,

והכל ביד ה'.

את התנועה אנו רואים גם בסיכום חייהם של יעקב ויוסף.

שמשניהם אנו נפרדים בפרשה.

יעקב מעיד שרעים ומעטים היו חייו,

ולעומתו מות יוסף מתואר כסגירת מעגל,

חיים של סיפוק.

חיים מלאים.

למרות שימיו קצרים מימי אבותיו –

הוא ראה את בני שילשים,

בני מכיר בן מנשה נולדו על ברכיו.

פרשה זו סוגרת מעגל.

מסכמת את השיחה שפתחו בה שני האחים,

עשיו ויעקב,

לפני שנים רבות.

שבה האחד אמר יש לי רב.

ואחיו ענה יש לי כל.

ובפרשה זו יוסף אומר –

אין לי כל.

אבי מת.

ואני עם כל אחי הגלות.

ואפילו בקבורת אבי יש לי שומרים שמוודאים אני חוזר לארמון.

אך יש לי רב אחי,

יש לי רב.

יש לי הסתכלות רחבה.

והבנה שהכל מלמעלה.

ושבמקום הסתום –

יש גם גילוי.

"שבכל מקום שיש הסתרה -

שמה נגנז בר פנימי." (שפת אמת לפרשת ויחי תרל"ג)

ושם,

בחושך של הגלות,

יש גם אור.

יש תקווה.

שפקוד יפקוד א-הים אתכם.

שתחת חשך אשים לך אורה.

שם צומחת אמונה.

ושם מידת יש לי רב זוכה לתיקון.

וזיקוק.

שבת שלום!

#רחלוינשטיין #אשירה #פרשתשבוע #ויחי