ספר ויקרא,
תורת כהנים.
את ספר שמות סיימנו בשיא –
ויכס הענן,
וכבוד ה' מלא את המשכן.
וההמשך הישיר –
הדיבור,
הקריאה.
ה' נמצא במשכן.
וקורא.
הרמב"ן מסביר בהקדמתו לספר ויקרא שספר שמות הוא ספר הגלות והגאולה.
ושיא התהליך –
השראת השכינה במשכן.
וספר ויקרא עניינו –
לשמר את הקיים.
ה' נמצא.
איך יוצרים מצב שהוא יישאר...
"שלא יגרמו העוונות לסילוק השכינה".
ספר ויקרא נראה לנו ספר הקורבנות,
ואמנם יש בו כמות נכבדת של קורבנות.
והוא פותח בשתי פרשיות שעוסקות בפירוט בעבודת הקורבנות.
הרמב"ן מדייק שהנושא המרכזי של הספר הוא טומאה וטהרה.
ואפילו נושאים שאולי לא היינו חושבים שהם ענייני טומאה וטהרה,
מוזכרים במושגים אלו.
עריות,
מאכלות אסורים,
מכונים טמא או טהור בספר ויקרא.
כי כך שורה שכינה.
כאשר אנו שומרים.
על כללי קדושת המשכן,
על טומאה וטהרה,
על המצוות בפרשת קדושים,
וכו'.
והרמב"ן מוסיף שהלשון קרבן היא מלשון קרוב.
עניינו של ספר ויקרא –
התקרבות לה'.
זוהי מטרת הקורבנות,
זוהי מטרת הספר כולו.
שמירה על מצב של קירבה לה'.
אך בסופו של יום -
מה נשאר לנו מכל זה היום?
ללא עבודת הקורבנות?
ללא חלק גדול מעולם הטומאה והטהרה?
אז קודם כל -
נשאר.
כשרות,
עריות,
ומצוות רבות מפרשת קדושים.
אך מעבר לכך -
נשארת השאיפה.
ההבנה.
שזה העיקר.
שמטרתנו להשכין כאן שכינה.
להתקרב.
ולשמור שהשכינה תישאר...
בזמן המקדש והמשכן הדבר היה ברור.
רואים את הענן,
את הנסים.
את האש.
והיום –
אנחנו מהלכים בחשיכה.
מקווים שתיכון תפילתנו קטורת.
אבל קיבלנו מפת דרכים.
ומצפן.
והלוואי שניטיב להשתמש בו.
המון כללים.
וכלים.
והלוואי שבקרוב נזכה גם לקיים את המצוות הנוספות,
ולראות במהרה שכבוד ה' מלא את ההיכל.
שבת שלום!