עם ישראל קיבלו תורה על הר סיני,
ראו את הקולות,
אמרו נעשה ונשמע,
וסרו מהר מן הדרך.
נפלו חזק.
וואי, איזו נפילה.
ובפרשה זו –
העוסקת בחטא הגדול,
חטא העגל,
אנו פוגשים גם את סוד התיקון.
סוד התשובה.
את י"ג מידות רחמים,
את האפשרות להתחיל מחדש.
לפסול לוחות חדשים,
לכרות ברית חדשה.
בעל השפת אמת מסביר שעם ישראל והקב"ה,
הזוג השבור,
יוצאים לדרך חדשה.
לזוגיות חדשה.
והמשכן והשבת העומדים בפתח דרך זו –
קשורים בקשר עמוק אחד לשני,
ולתיקון.
עם ישראל אמר נעשה ונשמע,
וחטא בנעשה.
נאמר במפורש לא תעשה לך פסל מסיכה,
לא יהיה לך אלהים אחרים על פני.
ולאחר התחייבות זו –
ומצוות אלו,
עם ישראל בונה עגל ואומר אלה אלהיך ישראל –
אשר העלוך מארץ מצרים.
בעל השפת אמת מסביר (על פי רש"י) שהמשכן –
יש בו תיקון של חטא העגל.
עם ישראל חטאו בנעשה,
והנה הם עושים.
עושים בדיוק כדבר ה'.
עושים בידיים.
משכינים את ה' בתוכם.
המשכן והשבת הם זוג.
צמד.
מופיעים יחד לאורך כל הדרך.
וגם השבת היא תיקון.
השבת היא המבחן –
השבת בודקת האם אנחנו עושים באמת לשמה?
כלומר המבחן האמיתי היא היכולת לעצור.
כאשר ה' אומר זהו.
די.
עכשיו שובתים.
אך מבעד לעצירה,
ניבטת השבת,
בפן נוסף.
השבת היא גם עדות.
אות.
או היא ביני וביניכם.
היא ברית.
ברית שקטה.
השבת ניתנה בצניעות,
כך אומר המדרש.
אחרי כל הטררם –
האירוע הגדול והרועש של מעמד הר סיני,
החד פעמי,
שבאמת השפעתו על עם ישראל היה קצר טווח,
השבת נותנת לנו כלי לטווח ארוך.
לאפשר את המשך השפעתו של מעמד הר סיני.
אחרי ההתרגשות של החתונה –
במעמד הר סיני,
השבת בונה לנו תקשורת של שגרה.
מגלה לנו את סוד שמירת הקשר,
שמירת הברית שבינינו לבין הקב"ה.
השבת היא מתנה גדולה,
שורש הכל, כדברי השפת אמת.
השבת מאפשרת להיזכר.
להיזכר במעמד הגדול,
להיזכר בקולות והלפידים,
ובהר העשן.
כי ההתלהבות הראשונית –
למרות שלא החזקנו מעמד...
היתה קריטית להמשך הדרך.
כך התחלנו.
אך ללא שגרה מחזיקה,
ללא השבת,
ההיזכרות השבועית,
זה לא מחזיק.
וכנראה שכל דרך חדשה צריכה שני מרכיבים אלו.
החלטה משמעותית,
בקולי קולות,
והמשך השמירה.
המנוחה.
שבה היזכרות.
בשקט.
בצניעות.
סוד העצירה.
השמירה.
ההפסקה.
ההתחברות.
איזו מתנה גדולה.
שבת שלום!
(הדברים מבוססים על שפת אמת לפרשת כי תשא תרל"ט, תר"מ ותרמ"א)