מה עניין שמיטה להר סיני?
זו השאלה ששואלת המדרש,
בלשון שהפכה כל כך מוכרת.
ועונה המדרש – כמו ששמיטה נאמרה בסיני,
כך גם כל המצוות נאמרו בסיני.
לימוד שלכאורה לא קשור בכלל לעצם מצוות השמיטה.
רק עיקרון חשוב בפני עצמו.
כל המצוות ניתנו בסיני.
נאמרו מפי עליון.
יחד.
בעל השפת אמת מסביר שלימוד זה -
שכל המצוות ניתנו בסיני,
קשור בקשר אמיץ עם תוכנה ומהותה של מצוות השמיטה.
השפת אמת מסביר שמוות וחיים ביד הלשון.
יש למילים כח.
ותפקידנו בכח –
לדבר.
זהו האדם.
מדבר.
אבל לא סתם לדבר,
אלא לדבר דיבורים מחיים. מעוררים.
כוחן של ישראל בפה,
כך אומר בעל השפת אמת.
וזאת באמצעות התורה.
שהיא דיבור.
דיבור מחיה.
דיבור מחבר.
דיבור שמזכיר לנו שיש בורא לעולם,
שהארץ היא שלו,
ופעם בשבע שנים היא שובתת.
יש דומם, צומח, חי, מדבר,
ואנו – ראש המדברים.
ועלינו מוטל לרומם את כל הבריאה לרמת מדבר, במידה מסוימת.
גיבורי כח עושי דברו –
המדרש מסביר שאלו שומרי שמיטה.
כי זה לא קל לשמור שמיטה.
זה דורש גבורה.
וכח.
זה לא חידוש של הדור שלנו שהשמיטה מאתגרת.
כך היה כנראה מאז ומעולם.
שמירת השמיטה מעידה על האדם שהוא עושה דברו.
אך מעבר לכך, על ידי שמירת המיטה –
גם האדמה הופכת לעושה דברו.
כי בפעולת השמיטה,
בהשבתת הקרקע,
פתאום הקרקע מדברת.
זועקת דברו.
שביתת האדם בשמיטה מעוררת כל הנבראים.
ולכן השמיטה היא עדות.
עדות שה' מנהיג את העולם.
שדברי ה',
הדיבור שלו,
שהתחיל בסיני,
לא פסק.
והקול נשמע עד היום.
שבת שלום!