יש לי כל | פרשת וישלח | רחל ויינשטיין

יעקב חוזר.

לאחר שברח מאחיו, מעשיו,

ושהה עם לבן שנים ארוכות.

ארוכות מידי.

יקב חוזר הביתה –

חוזר לארצו.

חוזר למקום סכנה.

מצפה למפגש עם הוריו,

ומתכונן למפגש עם עשיו –

מכין את משפחתו,

את הדורון,

וקורא לה' לעזרה.

אך בפועל,

בסוף,

המפגש מלבב.

כמעט.

חיבוקים ונשיקות.

ובכי.

באופן מפתיע, המפגש עם עשיו מתנהל על מי מנוחות.

לאחר מאבק לילי מסתורי.

"וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר"

עם מי נאבק יעקב? מיהו אותו ה"איש"?

ומה קרה באותו לילה שהפך את המפגש על עשיו ממלחמה למפגש משפחתי מרגש?

חז"ל מסבירים שהאיש הזה,

עימו נאבק יעקב,

הוא שרו של עשיו.

או יצר הרע.

יעקב מקיים מאבק לילי עם יצר הרע.

ויאבק – רש"י מביא מספר פירושים למילה.

הפירוש הקלאסי, המוכר, הוא שהעלו ברגליהם אבק.

רש"י מביא פירוש נוסף –

ויאבק מלשון אבוקה, כלומר משולבים זה בזה, חבוקים.

מאבק שהוא חיבוק.

ושמרוב אינטנסיביות מעלה אבק.

ולמחרת - מפגש בין עשיו ויעקב,

בו יעקב מציע לעשיו דורון ועשיו מסרב – יש לי רב.

ויעקב מפציר בו. קח.

יש לי כל.

ולקראת עונת השופינג,

והמבצעים,

אנחנו נזכרים שליעקב יש כל,

ולעשיו יש רב,

ואפשר תמיד עוד...

ולכאורה אנחנו נכנסים לעונתו של עשיו.

של יש לי רב.

עם הרבה ייסורי מצפון.

לקנות או לא לקנות?

שאלת השאלות.

אבל לפני השיחה הגורלית – יש לי רב ויש לי כל,

יש מאבק גורלי.

מעלה אבק ומחובק.

שמרוב חיבק לא ברור מי הוא מי –

של מי הרגל הזו?

היד הזו?

ועד היום יש בנו.

רב וכל.

והם מחובקים.

ובכל הרבה מצבים לא ברור מי הדובר –

יעקב או עשיו,

רב או כל.

כי הם שניהם בתוכנו.

שתי הקולות,

שתי הנטיות.

והם משמיעים טענות מאד דומות.

ומבלבלות.

ועבודת הבירור היא מאבק.

מעלה אבק.

אבל יש צד נוסף.

אנו למדים ש"חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה".

(ברכות ט:ה)

כל דבר הוא מה'.

צריך להודות על הטוב, ועל הרע.

לברך.

המשנה ממשיכה ומסבירה את העניין על פי הפסוק - ואהבת את ה' א-היך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך (דברים ו)

בכל לבבך - בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע

ובכל נפשך - אפילו הוא נוטל את נפשך

ובכל מאדך - בכל ממונך,

דבר אחר בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאד מאד...

צריך לאהוב את ה' בכל מצב, להודות לו בכל מצב.

בכל מידה שה' מודד לנו.

לפעמים נקבל חתיכה גדולה,

ולפעמים קטנה.

לפעמים הטעם יערב לחיכנו,

ולפעמים הטעם מר.

מצד אחד המשנה קוראת לנו להיות יעקב,

יש לי כל.

להבין שמה שיש לי זה מדויק.

אך מעבר לכך המשנה קוראת לנו לעבוד את ה' בשני יצרינו.

יצר הטוב ויצר הרע.

יעקב ועשיו.

רב וכל.

טעים ומר.

גם הקול של עשיו הקיים בתוכנו –

המנקר ואומר יש לי רב,

אבל אפשר עוד.

צריך עוד...

גם הקול הזה הוא בתוכנו.

גם הוא מדויק.

רלוונטי לעבודת ה' שלנו.

הוא אחת המידות שה' מדד לנו.

ירושת המאבק בין יעקב לעשיו.

וגם את הקול הזה צריך לשמוע-

ולחשוב ולברר מה אנחנו עושים אתו בעבודת ה'.

לעיתים נענים לקריאתו,

לעיתים נאבקים ומעלים אבק,

לעיתים שומעים שהוא הד של קול הנשמה שבעצם היא קוראת לנו בצמא –

יש לי רב...

אבל זה לא מספיק...

והבירור הוא מורכב.

כי הקולות חבוקים כאבוקה.

והמאבק מעלה אבק.

ולאחר המאבק,

יעקב נקרא ישראל.

כי שרית עם אנשים וא-הים ותוכל.

אבל הוא צולע על ירכו.

יוצא שלם,

אבל פגוע.

ואנו תפילה שגם אנו נצא מהמאבק,

המאבקים,

הגדולים והיומיומיים,

שלמים.

ישרים.

מחוזקים.

שבת שלום!