"זאת תורת המצורע". שנראה בעור אור | רחל וינשטיין

ספחת, בהרת, נתק, נגע...

המילים כל כך זרות לנו.

כמו הצרעת עצמה.

גם אם בשנתיים האחרונות הכרנו מקרוב את הבידוד,

והבדיקות,

שקצת מזכירות את הצרעת,

עדיין משהו בצרעת זר.

קצת מרתיעה אפילו.

ואולי מלק מן הזר והמוזר שבצרעת היא העובדה שהיא לא מובנת.

חז"ל מסבירים שצרעת איננה מחלה פיזית אלא תופעה רוחנית.

צרעת היא היא עונש.

הפירוש המוכר הוא שצרעת היא עונש על לשון הרע.

אבל ישנם גם פירושים אחרים.

ישנו גם רעיון שהצרעת באה על גאווה וגסות רוח.

(כך משמע מרש"י י"ד:ד)

אבל יש בצרעת גם משהו מן המוכר.

אמנם המושגים ספחת ובהרת זרים לנו,

אבל עור –

זוהי מלה מוכרת.

"אדם כי יהיה בעור בשרו –

שאת, או ספחת או בהרת,

והיה בעור בשרו לנגע צרעת..."

צרעת הגוף מופיעה על פני העור.

מהו עור?

הלבוש החיצוני של הגוף שלנו.

המעטה.

מה שנראה כלפי חוץ.

והצרעת הופיעה על פני העור,

לעיני כולם.

לאור יום.

בעל השפת אמת מעיר שאת העור כבר פגשנו בתורה.

בעל השפת אמת מחזיר אותנו למפגש הראשון עם עור בתורה – הלא הוא כתנות העור אותם תופרים אדם וחווה לאחר החטא.

כתנות עור אלו היוו כיסוי.

הם כיסו את גופם של אדם וחווה,

אך יחד עם זאת הם היוו ביטוי לכיסוי נוסף.

הכיסוי שנתכסתה תודעתם של אדם וחווה.

המסך שעלה על עיניהם לאחר החטא והסתיר.

טשטש.

עור מלשון עיוור.

כי אדם וחווה לאחר החטא כבר לא ראו נכוחה.

הם ראו עולם מבולבל,

בו טוב ורע משחקים בערבוביה.

והעור הוא גבול.

מעטה דק –

המפריד, ואינו מפריד, בין הפנים לחוץ.

העור, כך מסביר בעל השפת אמת,

יש בו נקבים דקים.

נקבוביות.

וכולנו יודעים מה קורה כאשר אותן נקבוביות נסתמות.

זו לא צרעת בדיוק,

אבל דומה...

וכאשר הנקבוביות סגורות,

החלונות סגורים,

והעיניים מכוסות במסך מטשטש,

הצרעת באה לפתוח.

לרפא.

לטהר.

"שעל ידי הנגע נמשך הרע מפנימיות האדם לחוץ"

(מובא בשפת אמת תרל"ה בשם הכלי יקר.)

הצרעת היא גילוי חיצוני של פגם פנימי.

זה מביך,

כואב.

אבל בסופו של דבר זו מתנה.

רפואה.

"הוא חסד אל. מה שהקב"ה חפץ לטהר אותו. לכן מביא הטומאה לחוץ. וצריך האדם לקבל זאת באהבה ועל ידי זה בא לטהרה"

(שפת אמת שם)

לפעמים אנו מרגשים שהפנים שלנו גולש החוצה.

טעינו,

התפרצנו,

החולשה שלנו נתגלתה.

וזה כואב.

ומביך.

גם לשון הרע -

אולי זו גלישה החוצה של דברים שלא היה צריך להוציא החוצה...

אבל הצרעת –

עם כל הבושה שבעניין,

מרפאת.

מנקה.

מרפה.

ומשחררת.

מוציאה החוצה –

בצורה מתוקנת. ומתקנת.

אז לקראת ניקיונות פסח,

שגם בהם אנחנו מוציאים את פנים הבית החוצה...

אולי ננקה גם קצת את הנקבוביות.

נקשיב לנגעים שלנו,

ונשמע מה הם מספרים.

אלו מתנות הם מעניקים לנו.

נחשוב קצת.

על גבולות הפנים והחוץ.

נראה בעור אור.

שבת שלום וחודש טוב!