Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility ויסעו ויחנו | פרשת מסעי | רחל וינשטיין
top of page

ויסעו ויחנו | פרשת מסעי | רחל וינשטיין

ויסעו,

ויחנו.

ויסעו,

ויחנו.


תמיד הקדשתי הרבה מחשבה למסע.

השנה –

פתאום נזכרתי שיש כאן גם חניה.

כמספר המסעות כן מספר החניות.


ומהי חניה?

חניה היא עצירה.

מנוחה.

וחן.


בעל השפת אמת מסביר שהמסעות הן ימות השבוע,

והחניה היא שבת.


השפת אמת מסביר שאבותינו סללו לנו דרך במסעותיהם במדבר.

הכינו את הקרקע.

היו שם.

בכל מיני מקומות...

פשוטים יותר ופשוטים פחות.

ובין המסעות,

הם חנו.

שבתו.

הביטו סביב וראו,

מאין באו ולאן הם הולכים.


וגם אנחנו -

במסעותינו הרבים,

כל אחד והמסע שלו...


קיבלנו ירושה.

החניה.

השבת.

העצירה.

לקחת רגע נשימה.

להביט קדימה ואחורה.

לנשום עמוק לפני המסע הבא.


חודשי תמוז ואב משולים לשתי העיניים,

כך לפי האר"י ז"ל.

וכידוע בעיניים, רואים.

נכון?

אז זהו, שלא תמיד.

הבני יששכר מסביר שבימי תמוז ואב העיניים דומעות.

עיני עיני יורדה מים.

וכך קשה מאד לראות.

הראיה מוגבלת ומטושטשת.

והנביא מבטיח שיהיה יום שאותן עיניים – יראו.

שאי סביב עינייך וראי.

אותן עיניים יראו סביב,

ראיה רחבה.

את הגאולה.

כולם נקבצו באו לך.


אני חושבת הרבה על כך שגדלנו על האמירה

"אני מאמין באמונה שלימה.

בביאת המשיח... בכל יום שיבוא"

ועם השנים לימדו אותנו שמשיח זה תהליך.

ולא סביר שיגיע "פתאום".

כך אומר לנו השכל.

הרציונלי. המודרני.

יום אחד הוא יגיע,


משיח.

אבל היום?

מחר?

לא נראה כך...


והתשובה לדבר היא זו –

הוא יכול לבוא!

היום!

אנחנו לא רואים את זה,

לא כי אין מה לראות,

אלא כי לא הגענו לגאולה.

כי זו בעצמה הגאולה.

לראות.

וה' יכול הכל –

ובין השאר הוא יכול לגלות את הנסתר.

גל עיני.

שאי סביב עינייך וראי.

כי באמת זה לא שהגאולה תגיע פתאום ללא הכנה,

אלא שההכנה כבר מתרחשת לנו מתחת לאף.

וגם מה שנראה לנו מסע ארוך ומייגע,

זו הדרך.

וה' יכול היום לפתוח לנו את העיניים ופתאום נראה שהכל כבר מוכן...

הכל כבר כאן.


אז כמובן שפתיחת העיניים המלאה היא לא בידינו.

היא הגאולה עצמה...

אבל זה לא משחרר אותנו.

צריך לנסות.

לפתוח את העיניים.

לתרגל,

לאט לאט,

לראות את התהליך,


לראות את הטוב שמתרקם והולך.

את הגאולה שמתרקמת לנו מתחת לאף,

זה כן בידינו.

ולפעמים זה כל כך בהיר.


זוהי מטלה שמוטלת עלינו.

ואחד הכלים שניתנו לנו,

היא החניה.

המנוחה.

השבת.

מעין עולם הבא.

שבה רואים את מה שבא.

מתנה טובה יש ל בבית גנזי ושבת שמה.

מתנה נפלאה.

25 שעות של שקט,

של עצירה.

של אימון העיניים –

לקראת פתיחתן.

לקראת שאי סביב עיניים וראי.

אז יאללה, לעבודה!

או למנוחה...


שנזכה לראות במהרה את הגאולה השלימה!

שבת שלום!

0 תגובות
bottom of page