בלי נדר.
מבטא שפתיים.
מילים יוצרות,
מחייבות.
פרשת נדרים נאמרת ב"זה הדבר",
דיבור מיוחד,
שנאמרת לראשי המטות.
הרמב"ן מעיר שאולי היה צריך להעלים דינים אלו שאב מתיר נדרי בתו,
ואיש נדרי אישתו,
שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.
ולכן ההוראה ניתנה דווקא לראשי העם.
חז"ל מסבירים שהתרת נדרים,
על ידי מומחה.
לא פשוט.
נסתר.
הלכה למשה מסיני,
ותלאו הכתוב בחוט השערה,
היתר נדרים פורחים באוויר ואין להם על מה שיסמוכו. (חגיגה י'; ע"א)
אפשר להתיר נדר, אבל זה לא פשוט.
וקצת נסתר.
כדי שנפעל במציאות כאילו שאי אפשר.
נשקול את המילים,
את ההתחייבויות.
לא, אין הכוונה שנאמר כל היום בלי נדר...
כי זו פיקציה.
כל חיינו החלטות.
מטרות.
משימות.
ומה אלו אם לא נדרים?
במובן מסוים.
והכוונה אינה שלא נתחייב.
אלא שניקח אחריות -
באחריות.
נתחייב –
באחריות.
והאמירה אינה אמירה של נמנעות, אלא של זהירות.
צריך להיות פעילים.
להתקדם.
להתחייב.
אבל יש מצבים,
שבהם לא עומדים באחריות.
ואנו מבינים שלקחנו מנה גדולה מדי,
וצריך להתיר את הנדר.
כן,
זה קורה.
ויש מפלט.
אבל המפלט נסתר –
שלא נבנה עליו מראש.
לפעמים נראה לי שבעולם שלנו יש שיבוש בעניין הזה.
יש קושי להתחייב,
יש מחויבויות גדולות ועמוסות מדי עד כדי כך שפשוט שיהיה צריך לוותר בסוף על משהו,
ויש ביטולים ובריחה מהתחייבות בלי סוף.
משהו באיזון שפרשיה זו מציגה לנו הופר.
וצריך לאזן.
והסוד הוא –
לזכור שהתרת נדרים היא סוד,
מפלט אחרון,
פורחים באוויר.
וצריך לפעול מראש כאילו שאין אפשרות כזו,
אבל בעצם יש...
להתחייב באמת.
רק למה שאנו רוצים להתחייב באמת...
אבל לזכור שיש מפלט אם ממש אין ברירה.
ומעניין שסיכום פרשת נדרים אינה נראית כסיכום פרשת נדרים כלל.
"אלה החוקים אשר ציווה ה' את משה בין איש לאשתו ובין אב לביתו בנעוריה בית אביה"(במדבר
ל:יז)
אלה הכללים עליהם מושתת משפחה, זוגיות, תקשורת.
מחויבות.
מחויבות בסיסית –
ואין סוף פרטים של הסכם הדדי,
בחלקו גלוי ובחלקו נסתר.
כי בכל מערכת יחסים יש כל כך הרבה כללים,
התחייבויות,
נדרים.
וזה מצוין –
אבל לפעמים גם מורכב.
וחשוב מדי פעם לדייק.
לחזק ולהדק,
וכן, גם לפעמים להתיר.
את הנדרים שאולי פחות מדויקים בתוך המערכת.
שאול פעם היה נראה כך והיום אחרת.
שאולי התחייבנו בלי משים,
פעלנו בלי לומר בלי נדר...
והעמסנו נדרים בלתי רצויים,
לא מדויקים.
והנה אולי פרשת הנדרים קוראת לנו לדייק.
להתחייב בזהירות,
ולעמוד בהתחייבות.
לשמור את מוצא פינו,
ולא להחל דברינו.
לזכור שכל מילה יש לה משקל,
כל מחויבות היא דבר.
למצוא את האיזון. הדיוק.
בין המחויבות לגמישות.
בין האיסר שבנדר,
המרכיב האוסר וכובל,
לבין הנדר לה' –
האלמנט המרומם,
המקרב,
ומביא אותנו לקרבה גדולה יותר לה'.
שבת שלום!