בפיוט המושר ביום כיפור, לאחר סדר העבודה, נשזרת לה עיר דוד עם הכינוי 'תמרה' לעם ישראל, והבקשה שיוליכנו ה' בזקיפות קומה בארצנו.
תַּחֲנֶה בְּעִיר חָנָה דָוִד.
תִּזְקֹף קוֹמַת תְּמָרָה.
שבת שירה סמוכה תמיד לט''ו בשבט, יום חיבת הארץ, יום התחדשות קשר האהבה בין האדם והאדמה.
בפרשת השבוע, עם ישראל פוגש במדבר, מיד לאחר שירת הים ערב מתן תורה, עצי תמר לרוב:
''וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם".
התמר, הוא הפרי היחיד שמככב גם בשבעת המינים וגם בארבעת המינים. מינים ששוזרים חוט של אהבה בינינו לבין הארץ הטובה.
מבין שלל מדרשים על התמר, תפס את ליבי השבוע, כאן בעיר דוד, הלב המכוון למעלה, כמו הלולב, וזקיפות הקומה כגובהו של הדקל:
''מה התמרה - ליבה מכוון למעלה, כך הצדיקים לִבּן מכוון להקדוש ברוך הוא...'' (בר''ר מא).
בתום שבוע של תפילות, צעדות דגלים, מִשמֶרִים של נוער, מעשים טובים וערבות הדדית, ציורי ילדים ומכתבי נוער לכוחות הביטחון, הפרשות חלה ועוד עשייה ברוכה,
אני חשה שהגיע
זמן התמר,
תם-מר, תם עידן מרירות הגלות, ואנו לגמרי מוכנים לטעום ממתיקות הגאולה.
ארץ ישראל כבר נותנת פרחה בעין יפה, עם ישראל רוצה לאכול מפריה וגם לשבוע מטובה,
מתוך תפילה כנה -
תַּחֲנֶה בְּעִיר חָנָה דָוִד.
תִּזְקֹף קוֹמַת תְּמָרָה.
יהי רצון שנתבשר מהרה ברפואת
נדב חיים בן אירית חיה.
שבת שלום ומבורך!