את ה'אור' שלנו נקדיש השבוע לרב חנן פורת, שיום פטירתו חל בשבת הקרובה.
הביוגרפיה של חנן שלובה בקורותיה של העיר, וכל מי שזכה לשמוע אותו מספר על ירושלים, ועל בנין הארץ, היה מתאהב בה דרכו.
כשבחרתי בשם 'אור מירושלים' למילותי המבקשות להביא קצת אור מלב ירושלים אל ליבנו, קיבלתי השראה מדברי התורה שהיה כותב הרב חנן פורת, להם קרא 'מעט מן האור'.
אף תנועתו זכתה לשם 'אורות'. והוא אכן האיר,
הביא אל לבבות שומעיו מן האור של אהבת הארץ, מאור החסד, מאור אהבת ה', האיר את אור הנשמה.
הולדתו בגוש עציון טרום תש''ח, והבשורה המרה 'מלכה נפלה' עם קום המדינה, נטעו בו את הרצון התמידי לשוב ולפקוד את רגבי אדמתנו אליהם לא יכולנו להגיע.
ביום העצמאות הי''ט למדינה, היה חנן חייל בחופשה שהגיע אל רבו, הרב צבי יהודה קוק בישיבת מרכז הרב, ושמע אותו מספר לתלמידיו איך בכה על תכנית החלוקה, ואיך אינו מסוגל להשלים עם חלקי הארץ שמעבר לגבול. זעקת רבו ''איפה חברון שלנו? איפה שכם שלנו?'' הדהדה באוזניו שלושה שבועות אחר כך, בהיותו בשדה הקרב בגבעת התחמושת ובין הצנחנים שרצו אל האבנים העתיקות עם קריאת ''הר הבית בידינו''...
🪔 בדרך אל ירושלים העתיקה, במלחמת ששת הימים, על הר הצופים, איבד הצנחן חנן פורת את מפקדו האהוב גיורא. ולימים הקים באותו מקום את ישיבת בית אורות, גם היא כרמוז בשמה, מבקשת ללמוד את האורות של העיר הזו, מעל פסגת הר הצופים.
חנן זכה לשוב גם אל גוש עציון ולהשיב אליו את עם ישראל, ופעל בדרכים רבות להשיב את אהבת הארץ ויישובה אל לבבות ישראל.
שבת שובה, שבת תשובה, קוראת לנו לשוב אל המקום,
לשוב אל ה', לשוב אל עצמנו, לשוב אל מולדתנו.
בפרשת השבוע וילך, נקראת התורה כמה פעם בכינוי שירה: 'כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת'. ואכן, דומה כי התורה והארץ, ושלל הערכים העולים מהן, היו שירת חייו של הרב חנן פורת.
ידוע הסיפור, איך בסוף ימיו העיד על עצמו, שאמנם הוא לא יודע אם הצליח להיות טוב, אך בוודאי ''רציתי להיות טוב''!
בסיפור נוסף,
מרגש ועוצמתי, מתארת ביתו של הרב חנן את אהבתו המדהימה לירושלים, שהצליחה לבקוע את כל מסכי חוליו, ולגבור על כל כאביו, עת שב ושר 'ירושלים של זהב'.
מוזמנים לקרוא את הסיפור על גבי התמונה המצורפת.
שבת שלום ומבורך,
חתימה טובה לכולנו,
שנת שמחה, בניה, אהבה
והרבה אור
מירושלים של זהב.