תמו להם ימי בין המיצרים, ואנו בפתיחת התקופה המיוחדת של האהבה. ט''ו באב הוא יום של אהבה בתוך עם ישראל, שממלא את החוסר שנפער בט' באב, והלבנה במילואה שולחת אלינו מבט של רחמים ופיוס, אהבה ונחמה.
תקופה זו מכונה 'שבע דנחמתא' על שם רצף שבע השבתות בהן ההפטרה מנבואת ישעיהו מנחמת את העם ומעודדת לקראת עתיד שמח וטוב.
בשבת נקרא את הראשונה מבינהן: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם. דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ..."
לפני כ-100 שנה, בשנת 1920 למניינם, ירושלים כולה לבשה חג לקראת שבת נחמו. אורח הכבוד של שבת זו, היה לא אחר מהנציב העליון הבריטי, הרברט סמואל, שהיה גם יהודי, עם כניסתו לתפקיד.
בית כנסת 'החורבה' המפואר בלב ירושלים העתיקה זכה לארח את המאורע. 400 הזמנות חולקו מראש, ע''פ בקשתו המפורשת של הנציב, באופן שווה בין כל העדות. במאמרו של יאיר פז בספר 'החורבה' מתואר כך-
"לקראת השבת הצטחצחו הסמטאות המובילות לחורבה, סורגים ודלתות נצבעו מחדש, ובשבת בבוקר אף רופד הרחוב במרבדים של ממש. משעות הבוקר הצטופפו מאות מקבלי פנים ברחוב היהודים וליד פתח בית הכנסת ניצב משמר כבוד של צעירי 'מכבי' ו'הצופים'.
בשעה שמונה בדיוק, נכנס הנציב לחורבה, כשכל הקהל עומד על רגליו לכבודו. ראש הקהל בירך בשם ובמלכות את הברכה הנדירה 'ברוך שחלק מכבודו ליראיו' וקול ה'אמן' הרעיד את האולם, כשעיני רבים דומעות מהתרגשות ומזכרונות ימי מלכות ישראל בעבר".
הנציב הושב בכסא אפריון מיוחד, מעשי ידי תלמידי 'בצלאל'... לקריאת המפטיר והפטרת נחמו כובד בעליה הנציב העליון.
הקהל התרגש עד מאד וחש איך נבואות הנחמה של ישעיהו מקבלות משמעות חדשה, כאשר בתום 400 שנות שלטון עות'מני בירושלים, עומד עתה בתפקיד הרם ביותר יהודי מבני עמנו, כנציב העליון של המעצמה העולמית של אותם ימים. בסיום הפטרת נחמו, קם הקהל המרוגש וקרא באהבה 'אחינו אתה, אחינו אתה' כפי שקראו בימי המקדש אל המלך החשמונאי אגריפס.
"עַל הַר-גָּבֹהַּ עֲלִי-לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם; הָרִימִי, אַל-תִּירָאִי, אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם".
שנזכה!
שבת שלום ומבורך!