השבוע האחרון היה עבורי מלא וגדוש ב''ה בדמותה של רחל אמנו. במפגשים ובהרצאות ובביקורים אצל קברה, עלתה דמותה של רחל, עם היכולת המופלאה שלה, לשים את עצמה בצד למען הערך הגדול של הקמת בית ישראל.
גם הבנים שלה, יוסף ובנימין, כשייפגשו במצרים לאחר שנים, יבכו לימים זה על צווארי זה, והמדרש יקח אותנו שנים רבות קדימה ויפתיע אותנו בהסבר שהם בוכים על הצוואר, הלא הוא המקדש, כמגדל דוד צווארך,
מתוך הבנה שעכשיו הם חשים אהבת אחים, אך ברגע שזו תיפסק - ירושלים לא תחזיק מעמד, ויהיה חורבן, ותהיה דרך ארוכה, ואמא רחל תבכה...
אל מול ''המקום'', המילה המנחה החוזרת בסיפורי האבות, וגם בסיפור העקידה המופיע בפרשה, אנו מוצאים אצל רחל אמנו מילה אחרת: דרך.
ואנו, בני בניהם, לומדים לאורך הדורות להתנהל בין ה''מקום''וה''דרך'', ולהפוך את הדמעה לתקווה של מנעי קולך מבכי... מתוך אמונה והבטחה שנחזור לגבולנו, נחזור אל ''המקום''.
היום, טו''ב במרחשוון זהו יום הולדתי. אומרים ש''מזלו של אדם גובר'', ויש בכוחו להשפיע טוב על עצמו וסביבתו.
ההתחדשות הזו, כמו שנה חדשה, וכמו בהזדמנות ראשונה בתחומי חיים שונים, היא עצמה מולידה בנו כוחות ו'מסירה אבק דרכים'.
אני מברכת את כולנו, כעם וכפרטים, שנדע למצוא את המקום, ונצליח בעזרת ה' לשמוח גם בדרך. 🙏
שבת שלום ומבורך
💕 להצטרפות ל'אור מירושלים': https://chat.whatsapp.com/E8hYGEQPEp58MmszEWKuIA