(יהיו הדברים לע''נ יהודה דימנטמן הי''ד)
בתוך החושך, הרעב, העבדות, הכאב והשכול, השקץ והטומאה של מצרים, ישנה אלומת אור מבצבצת.
את הקוד הזה, דאגו יעקב ויוסף להעניק לבניהם ולבני בניהם, בצמד מילים, שיהוו עבורם את המפתח לגאולה: ''פקוד יפקוד''
על 'סיסמה' זו מאיר הרב שמשון רפאל הירש:
''שתי מילים אלה היו לנקודות האור ששמרו על תקוות ישראל במשך מאות בשנים,
לשחר הממשמש ובא''
כשקראתי את הפרשה, שמתרחשת בעומק חשכת מצרים, ערב גלות ארוכה וקשה, לא יכולתי להתעלם מהעובדה שיעקב עסוק כולו בארץ ישראל. הוא מתאר את חייו, ומכין את החיים שאחריו, מתוך פריזמה ארצישראלית...
שם, בארץ ישראל, נמצאים אבותיו, שם גם רחל, ושם, ורק שם, הוא מבקש להיטמן. הוא משביע את בניו בעניין הארץ ומספר על הבטחת ה' לו ולזרעו את הארץ.
גם בברכות שמברך את בניו הוא טומן ברוח קודשו רמזים לנחלתם בארץ ישראל...
כך למשל אנו שומעים ששבט לוי יהיה מפוזר בכל הנחלות, נחלתו של יהודה תהיה משופעת בברכת יין וחלב, אשר יתברך בעצי זית המפיקים שמן, זבולון - לחוף ימים ישכון, וליוסף הוא רמז שיקבל את שכם...
ארץ ישראל מבחינת יעקב אבינו היא לא מקום סתמי, מקרי, אלא היא חלק מההוויה הישראלית שהוא יוצר דרך בניו ומשפחתו, בעם ההולך ונוצר, עם ישראל.
רגע לפני תחילת השיעבוד, לא נתנו לנו אבותינו לשקוע בעומק הגלות, וציידו אותנו בקשר עמוק ונצחי אל ארצנו.
יעקב, ובנו יוסף, כנראה מבינים שהקשר הזה יהיה גם כואב לפעמים, ומבקשים להזכיר לנו את תקוות הגאולה, אל השחר הממשמש ובא, בהבטחה בה נחתם חומש בראשית, ספר הישר:
''וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב''
ויחד עם מילים אלו, אנו מבקשים להתנחם ולהתחזק מאז ועד היום, ולומר בקול גדול:
"חזק חזק ונתחזק!"
שבת שלום ומבורך