'אור מירושלים' לשבת ויגש | אפרת בזק

פרשת ויגש פוגשת אותנו בין ימי החנוכה המאירים לבין 'צום העשירי', הלא הוא עשרה בטבת.

בפרשה מתוודעים האחים זה אל זה, ויוסף ובנימין בוכים האחד על צווארי השני. צוואריו, ברבים, כך כתוב, וחז''ל יפליגו איתם מאות שנים קדימה ויגלו לנו שהבכי הזה היה על שני בתי מקדש שעתידים להיחרב...

לפעמים נדמה לי, בסיפורים תנכ''ים, בכל חג, בכל פרשה, שאם מעט נעמיק אל הרובד המסתתר בין המילים, נמצא שם, שוב ושוב, את ירושלים.

הבכי של אהבת האחים, אותה מבקשים יוסף ובנימין לשמר, בא מתוך הבנה ברוח קודשם שאם אין אהבה ייחרב הבית.

האהבה ושיתוף הפעולה המופלא של בני חשמונאי בניו של מתתיהו, השיבו את האור בחנוכת המזבח ובנו מחדש חומות של תקווה ועצמאות.

הפגימה באהבה זו בדורות שאח''כ גרמו בסופו של דבר, בשנית, לחורבן העיר והמקדש.

בעשרה בטבת, אחד מארבעה צומות שנקבעו על החורבן, נציין את תחילת התהליך. את תחילת המצור על ירושלים ע''י בבל בבית ראשון. זו סנונית ראשונה, שכמעט לא הורגשה בשעתה, אך עלינו ללמוד מכך שלכל צעד ראשון יש כח גדול, וכשם שהיה אז צעד ראשון לחורבן, יכול יום זה לההיפך ולקבל משמעות חדשה וטובה, כצעד ראשון לבניין ירושלים, ולגאולת העם והארץ.

השבוע קיבלנו את התזכורת לחשיבות בניין ירושלים, בנסיבות מצערות, דרך מסירותם של תושבי שכונת שמעון הצדיק.

הלכנו אמש לפקוד את קברו של שמעון הצדיק הכהן הגדול שמראהו היה נהדר ומופלא, ובהשראתו נכתב הפיוט המוכר ''אמת מה נהדר היה כהן גדול...''. זכינו לבקר את אחינו הגרים שם במסירות ובגבורה, עם כמה מילים מחזקות ומתוקות, והמון ציפייה לגאולה שלמה בשמחה... כמו החשמונאים של דורנו נושאים הם את לפיד האמונה, בתפילה להשיב את האור אל עיר הנצח, והרי כבר הובטחנו ע''י נביאנו, שעתידים הצומות לההיפך לימי שמחה ומועד, לימי שפע ברכה של בניין ירושלים, מתוך אהבת חינם, ''והאמת והשלום אהבו''.

שנזכה!

שבת שלום ומבורך