זכיתי לראותם אתמול, עם הלבוש המסורתי, עומדים מאושרים וחגיגיים ברחבת הכותל, בחצרות בית ה', ומחכים לקבל ברכה מהקייסים, הלא הם הכהנים הגדולים של קהילת יהודי אתיופיה.
את הסגידה לאלוקים, זוכרים המבוגרים, הם החלו ממש מרחוק. שם, על הר גבוה, חמישים יום אחרי יום הכיפורים, נשאו עינהם לכיוון ירושלים, השתחוו חלמו והתפללו, שיזכו להגיע לכאן.
לירושלים של זהב.
כך לימדו אותם הקייסים לחלום ולהאמין ממרחק:
''חולה - הולך לרופא,
צמא - הולך למים
ויהודי - הולך לירושלים!"
בחג הסיגד, שם, נהגו הם ללכת עם אבן על הראש, מתוך חלום מתוק שיום יבוא וגם הם יעלו את ירושלים, באמת, על ראש שמחתם.
חג הסיגד מבטא כיסופים וגעגוע לירושלים. הנה קטע מן התפילה המיוחדת:
''כל הארץ תשתחווה ותודה לך, לשמך...
ויביאו בגדי זהב וישתחוו בירושלים...
ויבואו כהנים ונביאים וישתחוו בירושלים
ויבואו מלכים ונסיכים וישתחוו בירושלים...
סגוד לה' בחצר בית מקדשו!"
ביטוי קטן למסע הארוך והמפרך מאתיופיה, הקימה המדינה לפני כ-15 שנה בהר הרצל, זכרון לכל מוסרי הנפש שנספו בדרכם הקשה אל מושא חלומם, ירושלים.
לחודש כסלו מייחסים חכמינו בספר יצירה את חוש השינה והחלום. נדמה, כי אין מתאים מחג הסיגד, להיות מעביר השרביט בין חודש מרחשוון, אותו זיכה בחג, אל חודש כסלו.
אנחנו מגיעים אל ראש חודש כסלו עם מסר מאד מיוחד - שלא נפסיק לחלום!!
כי חלומות טובים - מתגשמים, ומי שחוגגים היום פה בירושלים, חוגגים מכח כל הדורות שחלמו, האמינו, ציפו, וייחלו... כדי שנגיד היום בפה מלא
זכינו, "היינו כחולמים''!
שנזכה לחלום ולהגשים
חודש טוב ומבורך
שבת שלום