את נרות הנשמה סידרו יפה בצורת מגן דוד גדול.
אחת אחת, הן ניגשו להדליק נר, ועוד נר, ועוד נר.
לזכרון.
להוסיף אור.
להוסיף נשמה.
אבני הכותל כמו חייכו אליהם, כמו לחשו: חיכינו לכם, ברוך בואכם!
יוזמה מבורכת של הקרן למורשת הכותל עם עמותת לחיות בכבוד, הביאו את ניצולי השואה היקרים אל הכותל,
ביום הזיכרון לשואה ולגבורה,
לא כדי לבכות יחד
אלא כדי לשיר ולרקוד יחד,
ולחגוג להם את מה שלא חגגו להם בילדותם, בגלל המלחמה הנוראה - בר ובת מצווה!
זכיתי להשתתף אתמול בטקס המרגש, לשיר, לשמוח איתם באיחור של שנים כה רבות, ולחלק לכל חוגגת בת מצווה מבוגרת, מתנה קטנה, שהכינה עבורה, כאן בכותל, נערה.
נערות בנות המצווה המגיעות לטקס בת מצווה בכותל, כשהן בנות 12, מעטרות זוג פמוטי זכוכית. הנערה, במהלך החגיגה, מבינה ששמחתה תהיה יותר שלמה, אם מהפמוטים שהיא מקשטת, היא תיקח רק אחד איתה הביתה, ואת השני, תעניק באמצעותנו, אל ניצולת שואה שתחגוג את בת המצווה שלה, בכותל, באיחור של 3 דורות...
פמוט, להדליק בו נר,
להוסיף אור.
להוסיף נשמה.
וכך, בעודי אוחזת ארגזים מלאים פמוטות מעוטרים, מנערות בנות המצווה שחגגו לאחרונה, ומחלקת לכל אחת ואחת מניצולות השואה היקרות החוגגות היום,
חשבתי לעצמי כמה הוד ועוצמה יש בימים האלו,
שמזכירים לנו להאזין לסיפורי דור האבות שלנו, ולהעביר את הסיפור הזה הלאה,
''למען תספרו לדור אחרון''.
ושוב, מאירות לי אבני הכותל, כמו ריבועים באלבום תמונות משפחתי גדול. אם בת נכדה, אב בן נכד, אב-בן: אבן.
כך גם חג הפסח,
ממנו יצאנו זה עתה, שמלמד אותנו את סוד ''והגדת לבנך'',
וכך גם ימי התשועה שלנו,
הנעים בין זיכרון וחזון, בין לימוד העבר ותקווה גדולה לעתיד, 🇮🇱
וכך אפילו בפרשת השבוע שלנו,
הקוראת אלינו להיות ''קדושים'', בהמון דרכים, ובהם גם לב התורה שלנו;
''אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ...
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ...
מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם
וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן
וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ
אֲנִי ה'''
שנזכה!
שבת שלום ומבורך