תשובה הו נשמתי,גלי לי מי את,אגלה לך מי אני. על חוט העצב הדקיקתולה אני את זהותי. האם כעת עלי לצלולאל מי הים מבלי לחשוב. מה הדבר שיצילני, מלנשום בתוך מכאוב --- בין אותם דפים ריקיםשנחרטה בם אישיות, מתמלאות להן שורותהממלאות אותי מהות. את שתי רגליי הכה כבדותניתקתי מן המדרגה, עטופה באור ודעתעכשיו אני עולה --- בתפילתי,נפתחה הדלת, ליטפה אותי שכינה,את התמונה לא אשנה אך אתבונן אחרת,בעין הנשמה. --- את הדרך לא רואה,אך צעדי אני אבחר אל מול השמש שתחתיהאזרע זכותי אל המחר. על אדמת דרכיאבניי עוד מחכות, בין אור לחושך האמתאושיט ידיי אל האורות. אירית סטרול strul4@neto.net.il