לפעמים נראה שאין מוצא, אין פיתרון. לפעמים נראה שלעולם לא נצא מן הצרה שנקלענו אליה. לפעמים כבר לא רוצים לשמוע על פתרונות מרוב יאוש.
ואז הגאולה מגיחה פתאום ואנחנו אומרים – איך לא ראינו את זה קודם?
המקובלים משווים את האות ט’, שהיא האות של חודש אב לאישה הרה. צורת האות יש בה חלק נסתר, כמו י’ קטנה, מעין עובר שמסתתר בתוכה. ט’ מסמלת תהליך צמיחה של גאולה נסתרת שבסופה הבנה שבתוך הקושי טמון הפיתרון. הבליטה הזו, הבטן השמנה, היא האור בעצמו! אחרי ט’ ירחים של הסתרה, של סוד, אולי של כבדות, שבסופן צירים…
בסוף יש לידה. ונגלה לעינינו הנס של חיים חדשים. מה שהיה נראה קושי, בו בעצמו טמונה הגאולה.
המקום הראשון שבו מופיעה האות ט’ בתורה היא במילה טוב. חודש אב, טוב. קשה לומר את שתי המילים הללו במשפט אחד. איך חודש אב הוא טוב? חודש אב הוא לכאורה החודש הכי קשה בשנה. כל כך הרבה צרות היו בו לעם ישראל. אך המדרש גם אומר לנו שמשיח נולד בט’ באב. ביום של החורבן, מתחילה גם הגאולה. רב צדוק מוסיף שבכל שנה נולד משיח בט’ באב. איך יכול להיות? בכל שנה נולד משיח?
הכוונה לדעתי היא שבכל ט’ באב יש זרעי גאולה, טוב נסתר, שאותם עלינו לחפש ולגלות. בכל זמן קשה, יש טוב נסתר. בכל קושי, בו עצמו טמון הפיתרון.
הזוהר אומר על האות ט’ טוביה גניז בגויה, בעברית טובו גנוז בו. הט’ הוא טוב, הטוב בו ממש, אך הטוב הזה גנוז. נסתר.
וביום הט’, של החודש שהאות שלו היא ט’, מתגלה כל שנה עניינו של הט’. הטוב הנסתר הנולד מתוך החושך הגדול.
ואיך מוצאים את הטוב הגנוז?
עניינו של חודש תמוז הוא ראיה, ועניינו של חודש אב הוא שמיעה. כי יש טוב שלא רואים. אבל גם אם לא רואים, אם מקשיבים טוב טוב שומעים.
את מה שומעים ולא רואים?
כשיש משהו בדרך, אז את הצעדים שלו אפשר לשמוע עוד לפני שאפשר לראות את פניו. השמיעה מקדימה את הארוע. את התהליך צריך לקלוט בחושים מיוחדים.
זו העבודה שלנו בחודש אב. להקשיב טוב טוב, לשמוע את הטוב. לשמוע את הצעדים של הגאולה הקרבה. ובעזרת ה’ נזכה גם לראות אותה ברוב הדרה.