רוצים? לפרשת תרומה | רחל וינשטיין
ויקחו לי תרומה ושכנתי בתוכם.
אמן, שה’ ישכון בתוכנו. איזו מתנה. אני קונה. אבל איך עושים את זה?
בפרשה זה נשמע מאד פשוט – תורמים, יש שכינה.
אכן כך הדבר?!?!
אחתום הוראת קבע וזהו? ה’ מגיע?
השפת אמת מסביר שלקח זו תורה וכסף זה כיסופים. המתכון להשראת שכינה היא לא (רק) הוראת קבע, יש תוכן ויש השתוקקות.
צריך להשקיע. צריך להתרומם. צריך לעשות.
השפת אמת מסביר שאם נאמין, הקב”ה יתגלה. אם יהיה לנו ביטחון תהיה לנו הבטחה בעבודת ה’.
אין קיצורי דרך.יש הקבלה ישירה בין מעשינו לתוצאות.
צריך לפעול ולעשות.
צריך לרצות.
את השכינה צריך למשוך.
ולפעמים אנחנו רוצים ולא רוצים.
או שרוצים, אבל עד גבול מסוים. אני רוצה שכינה. אבל אני רוצה גם עוד כל מיני דברים. רוצה וחייבת. כל כך הרבה דברים אנחנו חייבים לעשות…
לפעמים כל היום הולך על ה”חייבים” ולא מגיעים ל”רוצים”. שאם נודה על האמת לפעמים הם בעצם יותר חשובים.
גם חודש אדר הוא הזמן שבו אנו מזמינים את ה’ לדור בתוכנו.
ואיך מתכוננים לאירוח?
מכינים חדר, מפנים מקום.
כדי לארח את הי”ת אנחנו צריכים לפנות מקום. מקום בלב, מקום בבית, מקום בחיים. להקדיש זמן.
ולחתום קבע.
שהוא לא יהיה אורח עראי בבתינו אלא דייר קבע.
אני מודה שהקבע הזה לי הוא החלק הכי קשה.
לקום בוקר אחד ולהקדיש שעה לתפילה, ללימוד או לכל פעילות דתית אחרת זה נפלא. אך מה עם הבקר הבא? והבא?
צריך להתמיד.
זה קשה.
אבל לא להתייאש!
זה אפשרי, השפת אמת מסביר שזה בידינו. והוא חוזר ומדגיש את הרצון. אם נרצה, ונרצה מאד, זה יקרה.
ובעז”ה נהיה מקדש וה’ ישכון בתוכנו.