מסע לאומן אייר, תשע”ו | מכתב תודה “מעט” לא שגרתי
לתאר את המסע הזה לאומן, להצדיק, במילים – יהא חלקי וחיוור, “דבר שפתיים אך למחסור”, בבחינת צמצום אור אינסוף לכלים שצר מקומם מלהכיל. ובכל זאת, יש בי הכרת הטוב כה עצומה על שזכיתי להיות חלק ממנו, ומשכך אין לי כאמצעי אלא מילים, וכפי שכתב ר’ אברהם יצחק הכהן קוק זצ”ל “לא מפני שיש כוח לכתוב, אלא מפני שאין כוח לידום”.
לספר על המסע לאומן למי שטרם היה – הינה ממש כמי שמצוי בעולם תחתון ומבקש מזה שחזר מעולמות עליונים לספר לו אודות החוויה, לפי שכתוב “שהתלמיד החכם האמיתי הוא בין שמיא לארעא” (ליקוטי מוהר”ן תורה כח, ג) – ואז הצעתה של הסטנדאפיסטית הקורעעעעעת, נויה מנדל, לומר “שהיה סבבה” נשמעה כאופציה לא רעה בכלל. טוב… נו ואז חשבתי על שני דברים שיכולים לשמש כעזר..:
1. הכל יבואר למשכיל ע”פ תורתו של רבי נחמן (ליקוטי מוהר”ן תורה כ”ג, ה). 2. “ובקשת משם את ה’ אלוקיך ומצאת” (דברים ד, כ”ט). האופן שבו תוכנן המסע היה מדויק והדרגתי ולא ייטיב לתארו אלא הפסוק (במדבר ח, ב): “בְּהַעֲלֹתְּךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵּי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִבְּעַת הַנֵּרוֹת”. נר ה’ נשמת אדם – הלוא אלו הן הנשים למסע, עלינו כולנו אט אט לקברו של ר’ לוי יצחק מברדיטשוב, אחר לר’ ישראל הבעל שם טוב, לר’ נתן, תלמידו המובהק של רבינו, ולבסוף לקברו של ר’ נחמן – כל אלו הצדיקים הדומים למלאך ה’ צבקות,קידשו 7 נרותיהם: העיניים, החטם, האוזניים והפה, והאירו אל מול פני המנורה, הוא השפע האלוקי (ליקוטי מוהר”ן תורה כא, ב). וכך, לפי זה, גם לנסיעות הארוכות בדרכים בין ציון לציון היה סוג של חן, לפי ש”הבא להיטהר – מסייעין לו, ואומרים לו המתן”! (מסכת יומא דף לח, לט).
ואז, לאחר כל ההמתנה הארוכה הזו הגענו לרבנו! כל השיעורים שניתנו בדרך לא העלו בי אלא חרדת קודש, כבת המתחטאת בפני אביה שבשמיים, ו”לפי ההוראות” נגעתי עם ידי השמאלית בציונו של הצדיק, בבחינת “מטי ולא מטי”. כל אותו הזמן הידהדה בי המחשבה על שנאמר בשיעור, ואיך לא למדתי לפני כיצד יודעים לתת סימנים באבדותיי, שאיני יודעת כלל מהן. הנה הסבר למי שלא היה – בליקוטי מוהר”ן תורה קפח כתוב: “דע שצריך לנסוע להצדיק לחזור על אבדתו… כיוון שיצא לאוויר העולם מיד נשכח מאיתו,… והשכחה היא בחינת אבידה… וצריך לחזור ולבקש אבדתו, והאבידה שלו היא אצל הצדיק… על כן צריך לבוא להחכם לבקש ולהכיר אבידתו ולשוב ולקבלה אצלו”. לבסוף, חשבתי על 3 מאפייני זיהוי ייחודיים, שעל פיהם ידע הצדיק בוודאי “להריח” כל אחת ואחת, בבחינת “אז אמרתי הנה באתי”, ולהשיב לה אבידותיה, ואלו הם: קולה, תפילתה ודמעותיה. גם, ספר ילדים משעשע מאת אורי אלון, “התרנגולים שהפכו לעיזים” (ע”פ סיפור מהגמרא על רבי חנינא בן דוסא) הרגיע את נפשי המתגעגעת לר’ נחמן וליתר אבדותיי שנותרו אצלו (עד הפעם הבאה, כמובן), וכך כותב:
“אנשים שוכחים לפעמים דברים, מאבדים, אבל הדברים, את עצמם, לא שוכחים! הם חיים אי שם, הם גדלים, הם צומחים!”
נורית ורוני אילון הירש – מרכז “אשירה” – “שמים” בכל פעם שדיברתם ולימדתם הרגיש בי הפסוק בשמות יט, ג’: כה תאמר לבית יעקב (השיעורים של נורית) ותגיד לבני ישראל (השיעורים של רוני). אתם זוג מדהים ושליחים נאמנים של רבנו. מאחורי כל לימוד ו/או עשייה במסע, כגון: חשיבות התפילה והתקשרות לצדיק, הבכי, השמחה, הניגונים והריקודין, הנשימה, הווידוי, מחיאת כף – עומד הסבר נגלה ונסתר בתורתו של ר’ נחמן. יהי רצון שעשייתכם הקדושה בארץ ישראל ומחוצה לה בקירוב לבבות לאבינו שבשמיים – תישא ברכה עד בלי די ותעמוד לזכותכם בכל אשר תחפצו.
נעמי, בת מלך ענווה, שירתך כשירת המלאכים המהללים ומשבחים את בוראם. בליקוטי מוהר”ן תורה מב כתוב כך: נמצא מי שמנגן אותיות התפילה, וקול הנגינה הם בזכות ובבהירות גדול, אזי מלביש את השכינה, הינו האותיות, בלבושין דנהירין, וקודשא בריך הוא רואה אותה, אזי: “וחמת המלך שככה”… ונמתק הדינין”.
הרבנית ימימה (המדהימה והמושלמת) מזרחי, כל דיבורייך, תפילותייך, שנינותך וחוכמתך מופנים כולם לשיחה עם השכינה הקדושה ולאבא שבשמיים. כותב ר’ שמעון בר יוחאי ש”אנן בחביבותא תליא”, וביודעך זאת, כל פועלך ושיעורייך הינם אך כדי לשמח את הנשים ולקרבם לתורה, ודרכן יימצא חן וחיבת העם כולו בעיני ה’.
ה’, הלא ראית שכל הנשים שנטלו חלק במסע הזה נבחרו בקפידה, לפי שכולן כווווווולן הן צדיקות וגיבורות ואמיצות לעמוד איתן, ובעלות אמונה חזקה והן דוגמא ומופת לאהבת חינם ולאהבת ישראל – והן גם זקוקות לישועה. לפיכך, מהר, אהוב, כי בא מועד חננו כימי עולם (מתוך פיוט “ידיד נפש” לר’ אלעזר אזכרי”).
ה’ היקר שלי, שנפשי חולת אהבתך, תודה על הכל, שכל מה שיש לי הינו אך ורק בחסד ובמתנת חינם.
רוני כהן