משה קיבל לוחות.
כתובים באצבע א-הים.
הוא עמד למסור את הלוחות לעם ישראל –
אבל זה לא קרה. כאשר ראה משה את העם חוטאים בחטא העגל הוא השליך את הלוחות ושיברם לעיני העם.
הקב"ה כועס.
ומשה מתנפל.
ומתפלל.
והקב"ה מוחל.
ומשה נצטווה לפסול לוחות חדשים.
פסול לך שני לוחות אבנים כראשונים.
שהם כראשונים אך לא כראשונים.
הראשונים היו כתובים באצבע א-הים,
והשניים היו כתובים בידי אדם.
פסול לך –
הגמרא (נדרים ל"ח) דורשת את המילה פסול - הפסולת תהיה שלך, של משה.
משה חקק את האותיות בלוחות –
והשאריות של החומר היקר ממנו נעשו הלוחות היה שלו,
משה נתעשר.
רב נחמן (ליקוטי מוהר"ן תורה ס') מסביר שיש שבילי התורה שיש בהם התבוננות גדולה, שעל מנת להלך בהם צריך להיות עשירים.
משה היה עשיר, הנביאים היו עשירים.
אבל יש כל מיני עשירות.
כל אדם זוכה לשקוע בשפע הקושר לעיסוקיו.
כל אחד והפסולת שלו.
נגר – עשיר בשאריות עץ, בנסורת.
חייט או תופרת - עשירים בחוטים ושאריות בדים.
פרופסור עשיר בידע.
מי שלומד תורה –
עשיר בתורה, המכונה הון, היא יקרה מפנינים.
רב נחמן מסביר שבתורה יש הקדמות וסיבובים, ויש את העיקר המכוון.
לא תמיד מפגש עם התורה היא וואו.
לא תמיד היא מרגשת,
או מובנת.
לפעמים מרגישים שזה לא זה...
רבי נחמן מסברי שכל המפגשים הללו הם הסיבובים.
המובילים אל המכוון.
והם מעשירים.
לפני ההבנה העמוקה והמדויקת של התורה צריך לברר,
להתרחב. להתעשר.
כל העיון המקדים,
הרעיונות שהעלינו ודחינו,
העמל,
הם עושר.
גם עובד ה' –
עובר הרבה סיבובים.
ובכל סיבוב – אנו מרימים משהו.
צידה לדרך.
תובנות,
מסקנות,
פסולת.
מוסיפים לחשבון.
צוברים.
מתעשרים.
לפעמים מרגישים ששוקעים בפסולת.
בסיבובים...
בטעויות.
אבל כל סיבוב מקרב אותנו.
מדייק אותנו.
מעשיר אותנו.
יהי רצון,
שנדע לראות את העושר.
שבפסולת, שבסיבובים.
ושנזכה גם לטעום מן העיקר המכוון.
לפגוש את התורה,
את עצמנו,
את הקב"ה.
שבת שלום!