בס”ד
“עת צרה ליעקב וממנה יושע”
בית החולים ברוקלין .
הימים חלפו להם בעצלתיים ,אני עודי בבית החולים בשמירת הריון עם התאומים שבבטני, לא רואה את ילדיי ובעלי בא בכל יום עם אוכל חם וחיוך עייף עייף.
אני יודעת שקשה לו אבל אין ביכולתי לעזור .
אני כבולה ,מטושטשת ,מלאה במגנזיום .
אני משתדלת לעזור ולמצוא מענה לבעלי עם הבנים, לאחר חודש שלם שהוא מתמודד איתם לבדו ,ללא עזרתי או עזרה מהמשפחה, כי כולם בארץ הקודש.
אני מבינה את חוסר היכולת שלי ,וזה מחליש אותי עוד יותר .
בחסדי השם הגיעה לביתי נערה בשם נחמה ,כשמה כן היא: נחמה אמיתית מלאת חסד ,לעזור לבעלי עם הילדים.
ואני בשלט רחוק מנסה לעזור לה להתאקלם .
היה קר בחוץ, אבל אני אינני מרגישה דבר. אני מביטה כל היום בחלון ענקי מתוך בית החולים ונראה שיום יפה הוא. הפצרתי בה לקחת את הבנים לפארק. היא הלבישה אותם ,נעלה נעליים ,הפריעה לבעלי באמצע העבודה שיעזור לה להוריד אותם עם כל הציוד במדרגות ,אך כשהם פתחו את דלת הכניסה החל גשם זלעפות.
בעלי התקשר אלי :”אני אוהב אותך ,אבל עזרה כזו אני לא צריך, גם ככה קשה לי״.
התנצלתי מיד ונחנקתי מדמעות של אכזבה עצמית .אפילו להועיל לבנים המתוקים שלי מרחוק מסובך וקשה .השם נתן לי להבין טוב טוב שהטיפול בהם לא מובן מאליו וגם כשלפעמים קשה והם רבים ,בוכים וצורחים ,לא להתלונן כי זו פריבילגיה לטפל בהם.
הרגשתי את השיעור הפרטי שאני עוברת על בשרי .
יום הכיפורים בפתח ,יום הדין הגדול .אני מתבשרת שאת הצום אני מעבירה לבדי בבית החולים .ראיתי עוד הרצאה של הרב אמנון יצחק ,שהיה עמי כל יום בבית החולים והוא תמיד מלמד ומזכיר:
“ייסורים ממרקים עוונות” . ברוך השם ,למרות התנגדות חריפה של הרופאים החלטתי לצום .
כל הצוות היהודי עזב את בית החולים ונשארו רק אחיות ורופאים גויים .הודעתי לצוות על ההחלטה. הוסיפו לי לאינפוזיה מים ממותקים .
בעלי שהה בבית עם הילדים ללא יכולת ללכת לבית הכנסת .הוא קנה בסופר ארוחה מפסקת והבטיח לי לעמוד בניסיון בטוב לבב.
הדלקתי את הפמוטים החשמליים שלי והתחלתי להתפלל .אף פעם באמת לא שמתי לב כמה התפילות של יום הדין ארוכות ומלאות משמעות .עכשיו כשאני כבולה למיטה ולעמוד האינפוזיה, מקימה את עצמי עם בטני לעמידת השמונה עשרה ,רק אז הבחנתי כמה התפילה ארוכה במיוחד.
בכל רגע מגיחה אחות עם מזרק ולא מבינה מה אני מתכופפת וממלמלת ולכי תסבירי או תעני לה באמצע התפילה החשובה ביותר בשנת היהודי!
את הלילה עברתי בתפילות ובבקר באמצע תפילת השמונה עשרה ארבה לי אחות עם מזרק לדילול הדם ומזרק לבדיקת דם. אני באמצע התפילה ,כולי מכוונת ומתחננת על חיי וחיי משפחתי והעוברים שבתוכי והיא מכחכחת בגרונה ומזרזת אותי לסיים.
לא התייחסתי והמשכתי בתפילה. אמרתי בליבי:
“השם! כמה ניסיונות ! מה בסך הכל אני רוצה ? להתפלל אליך עם כל התנאים הקשים וזה לא מספיק . אתה שולח לי עוד ניסיון ?”
לא הגבתי לה ,אך היא לא הלכה. עומדת בעיקשות ומביטה בי מתפללת ומשתחווה .
בליבה חשבה שעוד כמה רגעים אני מסיימת, אך מה לעשות שהתפילה לא עומדת להסתיים ?
אני מנסה להתעלם ממנה ללא יכולת דיבור או תזוזה רק מתפללת שהיא תלך כבר ,אבל יצר הרע תקע אותה במקומה עם שני מזרקים שלופים למולי כמו אקדחים משתקים.
בדרך כלל אני מכינה את עצמי לקבלת הזריקות ,בוחרת את המקום ,מתחשבת בתנוחה הכי פחות כואבת, משתדלת לא להביט ולהחזיק את ספר הסגולה “אלימלך” ליולדת ,אך היא לא הולכת ומתקדמת לעברי מחייכת עם המזרקים. אני כולי מבועתת וממשיכה בתפילה ,לא מאמינה שזה קורה לי .כמה עוונות השם ירחם שככה אני מתייסרת באמצע תפילת שמונה עשרה ביום כיפור!
האחות שלפה את הניצרה ,תקעה לי זריקה אחת באמצע הכתף. אני לא זזה. כנציב מלח מתפללת לבורא עולם, יודעת שכל דבר לטובה והיא שליחה שלי לקבל שכר גבוה יותר על התפילה החשובה ביותר בשנה .
דמעות של התרגשות זלגו לי על הלחיים. היא ממשיכה עם המזרק בכתף השנייה לשאיבת הדם .
המילים מתבלבלות לי בראש אבל אני עודי עומדת חזקה בתפילה וברוך השם היא סיימה ועזבה.
התפילה שלי עודנה ארוכה. אני שמחה שעברתי את זה וממשיכה להתפלל וכשסיימתי נכנסתי למיטה.
בנות הרבנית הגיעו בהשגחה פרטית . אני מספרת להן את האירוע והן לא יכלו שלא לצחוק מפחד וגם אני הצטרפתי אליהן.
הזמן עובר לו. יום הדין מגיע לקיצו .תפילת נעילה. אני מתפללת על העובריות שלי שסובלות איתי כאן בחודש החגים בבית החולים ,מתפללת לשלומן שיצאו לעולם בריאות ובזמן הנכון ,לא מוקדם מידי .
אני מברכת את השם שנתן לי את ההזדמנות להיות בשמירת הריון ולא חלילה ללדת לפני הזמן.
בעלי התקשר להודיע שהיה לו צום ארוך עם תפילות ביתיות מלוות בצעקות בכיות והחלפות וכו’…
ישתבח הבורא! עבר עוד שבוע .אני כבר נושקת לתשיעי והעובריות שלי יצאו מכלל סכנה .ישתבח הבורא!
המשך בשבוע הבא ….
שלכן באהבה דיקלה אופל.
לחתימה טובה בעזרת השם לכל עם ישראל ,אמן סלה!
תהילים פרק נא
א למנצח, מזמור לדוד.
ב בבוא-אליו, נתן הנביא– כאשר-בא, אל-בת-שבע.
ג חונני אלוהים כחסדך; כרוב רחמיך, מחה פשעיי.
ד הרב, כבסני מעווני; ומחטאתי טהרני.
ה כי-פשעיי, אני אדע; וחטאתי נגדי תמיד.
ו לך לבדך, חטאתי, והרע בעיניך, עשיתי:
למען, תצדק בדוברך– תזכה בשופטך.
ז הן-בעוון חוללתי; ובחטא, יחמתני אימי.
ח הן-אמת, חפצת בטוחות; ובסתום, חכמה תודיעני.
ט תחטאני באיזוב ואטהר; תכבסני, ומשלג אלבין.
י תשמיעני, ששון ושמחה; תגלנה, עצמות דיכית.
יא הסתר פניך, מחטאיי; וכל-עוונותיי מחה.
יב לב טהור, ברא-לי אלוהים; ורוח נכון, חדש בקרבי.
יג אל-תשליכני מלפניך; ורוח קודשך, אל-תיקח ממני.
יד השיבה לי, ששון ישעך; ורוח נדיבה תסמכני.
טו אלמדה פושעים דרכיך; וחטאים, אליך ישובו.
טז הצילני מדמים, אלוהים– אלוהי תשועתי:
תרנן לשוני, צדקתך.
יז אדוניי, שפתיי תפתח; ופי, יגיד תהילתך.
יח כי, לא-תחפוץ זבח ואתנה; עולה, לא תרצה.
יט זבחי אלוהים, רוח נשברה:
לב-נשבר ונדכה– אלוהים, לא תבזה.
כ היטיבה ברצונך, את-ציון; תבנה, חומות ירושלים.
כא אז תחפוץ זבחי-צדק, עולה וכליל;
אז יעלו על-מזבחך פרים