עלית למרום שבית שביה | לפרשת תרומה | רחל ויינשטיין

"ויקחו לי תרומה – מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי...

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם."

זו התכלית – שה' ישכון בתוכנו.

היצירה המופלאה - המשכן,

שכשמו כן הוא,

מושך.

שמשך את השכינה,

והפך את הקב"ה לשוכן בתוכנו,

משכן זה היה יצירת מופת.

נוצר ממיטב החומרים,

על יד מיטב האמנים.

אך לא יצירה שהיא הבעת היצירתיות האנושית של היוצרים.

לא יצירה חופשת.

לא ביטוי אישי.

"ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו."

בדיוק כמו שאמר הקב"ה –

כן עשו.

בדיוק כמו שהראה הקב"ה למשה.

בעל השפת אמת מסביר (תרמ"ב),

שכידוע הקב"ה נגלה אל משה בנבואה צלולה.

מדויקת.

אספקלריא מאירה.

ואת תמונת תבנית המשכן משה ראה בבהירות –

נוסח אספקלריה מאירה.

בדיוק.

בלי התלבשות והשתנות.

וכן היו מוכנים כל בני ישראל קודם החטא.

לולי חטאו בחטא העגל - היינו כולנו מתנבאים באספקלריא מאירה.

לולי.

אבל לא.

אנחנו לא משה רבינו.

אין לנו נבואה.

לא באספקלריא שמאירה ולא שאינה מאירה.

אבל המשכן -

שתבנית כליו נראתה באספקלריא המאירה,

הוא הארה.

גילוי.

מקום בו אנו פוגשים מעט מזער מן האור הזה.

המקום בו הקב"ה מספר לנו איך לפגוש אותו.

המשכן - עניינו התלבשות האור הזה של הקב"ה,

בתוך העולם.

בתוך החומר.

גם בתורה -

תורה אור,

יש את האור הזה.

דבר זה לא פשוט כלל וכלל.

בעל השפת אמת מסביר שיש שלוש בחינות בתורה (תרנ"ד).

שבי, לקיחה ומתנה.

ולשלושת הבחינות האלו רומזת ברכת התורה שנאמרת בכל בקר.

לקיחה – היא קנין התורה. לעסוק בדברי תורה.

על ידי כך שעמלים בה,

מתעסקים בה,

קונים אותה.

היא הופכת להיות שלנו.

לוקחים אותה.

מתנה – יש בחינה של תורה שהיא נעימה וערבה,

והערב נא ה' א-הנו.

מלמד תורה לעמו ישראל.

מתנה.

ויש בחינה נוספת, בחינה שלישית,

שהיא העיקר לדברי השפת אמת.

החידוש שבתורה.

הפלא שבה.

שבי.

"עלית למרום שבית שביו" –

(תהילים ס":י"ט)

התורה היא שמימית.

לכאורה לא מתאימה לעולם הזה.

אבל אנחנו בכל זאת– עלינו למרום,

משה עלה.

ושבינו את התורה.

תפסנו אותה –

הכרחנו אותה לישב בינינו,

בנינו לה ארון,

ומשכן.

שלא תיעלם לנו חס וחלילה.

כי יש בחינה בקשר שלנו עם התורה שהיא מנוגדת להיגיון.

על פניו נראה שהעולם הזה לא יכול להכיל אותה –

את התורה הקדושה.

וזה סוד שנעלם מעיני כל חי –

ונתלבשה בתורה.

והתורה –

התלבשה בעולם.

נכנסה לתוך אותו ארון.

זה פלא גדול.

הסוד של התורה.

ועל זה אנו מברכים אשר בחר בנו מכל העמים,

ונתן לנו את תורתו.

את הסוד.

של התורה .

ושל המשכן.

שכן, למרות שזה לא הגיוני,

התורה מתלבשת בלבוש גשמי.

שבויה בידינו בעולם הזה.

ובזכותה –

ה' שוכן בתוכנו.

ויש לנו מעט מן המעט מן האור אותה ראה משה באספקלריא המאירה.

אך שבי זה אינו שבי רגיל.

התורה אינה כבויה,

מחכה לשחרור.

היא שוכנת בתוכנו –

שמורה בג' ארונות.

וכשתצא –

זה לא יהיה שחרור,

בריחה,

יציאה,

אלא גילוי.

גילוי שיש בו עליה.

כי מצב זה של שבי,

הוא מצב של בינתיים.

עד הגאולה.

עד שתתגלה ברוב הדרה.

ונראה כולנו את אור ה' באור של אספקלריא מאירה.

וכל עוד היא בשבי,

כל לא הגיע הגאולה השלימה וגילוי האור,

היא בארון.

בתורה.

ולמרות שלכאורה נשמע שזה דורש מאמץ גדול,

וכמעט בלתי אפשרי,

להחזיק את התורה בעולם הזה,

המדרש אומר שהארון נושא את נושאיו.

המשא אינו כבד,

להיפך.

אם זוכים –

הוא נושא אותנו.

מרומם אותנו.

"כי התורה מאירה לאדם למצוא את ההארות הגנוזים בו".

התורה מתלבשת בעולם הזה.

ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם –

התורה מאירה.

מאירה אותנו.

והופכת אותנו למשכן.

ונותנת לנו כח.

נושאת אותנו.

התורה שבאה מן המרום,

מרוממת אותנו.

נושאת אותנו.

ויקחו לי תרומה –

תרומה מלשון לרומם.

שנזכה –

לכל בחינות התורה.

מתנה,

לקח,

ושבי.

שהתורה תאיר אותנו.

תישא אותנו.

ושנהיה משכן –

שהקב"ה ישכון בליבנו.

שיתקיים בנו הכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

שבת שלום וחודש טוב!