שמעתי היום תכנית ברדיו, בעונותי הרבים, והשדרנית דיברה על כך שהרבה נשים לא אוהבות את פורים. המון השקעה. המון עבודה. ובלגן. ורעש. משלוחי מנות, תחפושות, משתה. ושמחה?
לא כל אחת מגיעה לשמחה.
אני ברוך ה’ מאד אוהבת את פורים. למה? קודם כל, אני לא מתרגשת מהבלגן. זה לא כל כך מפריע לי. ומה שאני הכי אוהבת בפורים, זה הגילוי. הקילוף. אני מרגישה שבפורים כולם קצת יותר אמתיים.
פורים מלא במשחק של גילוי וכיסוי. המגילה, ששמה מלשון גילוי, מלאה בהסתרה. אסתר הנסתרת, והקב”ה הנעלם. וחג הפורים בימינו – ששותים בו יין ונוזלים לנו הסודות מכל הכיוונים. והתחפושות – שמגלות ומכסות.
הגילוי של פורים מרגש אותי. המפגש עם האנשים שאני אוהבת, עם פחות מסכים. אולי עם מסיכות… ופתאום חשבתי שאולי בדיוק מה שאני אוהבת בפורים, זה מה שאחרים לא אוהבים. אולי אותו גילוי, מרגיש לאחרים כחשפנות מביכה. יש גם מצבים כאלו בפורים…
הסרת מסכים מגלה פנימיות. אך עם זאת אולי היא מגלה יחד עם הפנימיות גם כל מיני קליפות שאולי לא כדאי לאוורר ולחשוף?
הרב גינזבורג מסביר שלמילה אמונה יש כמה משמעויות, אחת מהן היא מלשון אומנה, מרדכי אומן את הדסה. הרב גינזבורג מסביר שאומן במקרה הזה הוא חינוך. ומהו חינוך? נראה לי שחינוך הוא ההבנה שמה שיש בפנים, בתוך כל אחד, זה נשמה גדולה. שהמטרה היא לחשוף. לא לפחד מה יתגלה. להאמין שמה שיתגלה הוא טוב. אם נחפש טוב, נראה טוב. ובפורים יש לנו הזדמנות לראות קצת פנימה. לראות עוד טוב. בעצמנו, בבני משפחתנו, ובסובבים אותנו.
פורים שמח!!!