{mosimage}
"ועל חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב…"
שלומית שוורץ. אמא לארבעה.
ערב יום כיפור, זכור לי בעיקר, בגללריבוי הארוחות עד סעודה מפסקת.
אם כל דיאטנית קלינית, ממליצה לאכול 6ארוחות קטנות לאורך כל היום, אז בערב יום-כיפור, אוכלים אותן עד 10 בבוקר, אם לאלפני.
ולמה?
כי בערב יום- כיפור יש מצווה של אכילהמרובה.
איזה כיף.
אוכלים לבלי סוף ובלי רגשות אשמה, וכלזאת בחסותו יתברך.
ולא אוכלים שאריות פולקע וחמין שנשארומראש השנה, או כל מיני עוגות ועוגיות שכבר יבש עליהם הכלח, אלא מיני תופיניםשונים, עמוסי סוכר ודבש, כדי לעזור לשמו יתברך להמתיק לנו את החתימה, פירות חדשיםויקרים שאך יצאו אל השוק וכבר הם במקרר, אפילו שמחירם מרקיע שחקים או יותר נכון עדכסא הכבוד, שהרי יש שמהדרים בכל מצווה ומצווה.
אבל למי אכפת.
הרי צריך לאכול הרבה, כי עוד מעט יש 25שעות נטולות גרגירי אוכל, הבטן תדרוש את שלה ככל ששעות הצום יצטברו והלשון באמתתדבק לחיכה…
וגם תמיד אומרים לנו, הנשים, כשבטננוהולכת וגודלת לה, שכדאי לישון הרבה בתקופת ההיריון, כדי להגדיל ולמלא עד אפס מקוםאת מאגרי השינה , כי אחרי הלידה, אוי אחרי הלידה, כמעט ולא ישנים,
אז אם זה עובד לכאלה עם פצפון בבטן, זהבטח יעבוד עבור כאלה, שכרגע, אמנם, איןלהם כלום בבטן, למעט אי אלו ערמות שומן, אבל יש להן המון, המון מקום לשלושת מרכיביהמזון העיקריים: חלבונים, שומנים ופחמימות, בדגש על פחמימות.
עבורנו, המבוגרים ‘חגיגת האכילה’מסתיימת לה עם שטיפת הכלים האחרונים והדלקת הנרות, אבל, כרגיל, איפה שאצלנו נגמרמשהו, אצל הילדים זה לפעמים, רק מתחיל:
כשאנחנו גמורים מעייפות, הם מראים לנו,כמה כוח עוד נשאר להם,
כשאנחנו מחשבים, איך נצליח לעבור אתהחודש ללא הוצאות לא מתוכננות, הם שולפים פתק מהתיק, שהמורה ביקשה להביא להוריםחודש קודם, ובו רשימת הספרים החדשים שיש לרכוש עבורם, למחר,
ובעיצומו של יום הכיפורים, כשאת מתפללתלד’ בדבקות (בהנחה שהבעל התפלל ותיקין ) שיסלח וימחל לך על כל עוונותייך, ולשונךלבנה ממחסור בסוכרים ועוד, הם נכנסים בקול דממה רמה ובידיהם, שקיות אוכל…
והמגוון הוא רב,
הבן של , נכנס עם שקית עמוסה בפירותהעונה, שנגמרת לה עוד מעט, שבכל יום אחר, היית מביטה בהם וחושבת לעצמך שהם כמושיםוחסרי צבע וחיים, אבל ביום כיפור, הם מתעוררים לחיים מול עינייך וקורצים לךבשובבות ממעמקי הניילון הבלתי מתכלה,
והילדונת, בעלת שתי הצמות הסימטריותלהפליא, פותחת שקית ניילון שכן מתכלה, ובתוכו מיני שקיות חטיפים חדשים ששמעת עליהםבפרסומת בלבד ברדיו, ואת מהרהרת לך בינך לבין עצמך, מה הטעם שלהם ואיך ירגיש לאכולאותם בפעם הראשונה…
איפה ההתחשבות, מה עם הערבות ההדדית?
אולי פשוט נחוקק מן חוק חברתי כזהשקובע ש:
אוכל, אפשר להביא, כי הילדים הרי לאיכולים להתאפק שעה אחת בלי לאכול תפוח (???), אבל נשמור אותו מחוץ לגבולות ביתהכנסת, גם של האשכנזים וגם של הספרדים, כי לא משנה מאיזו עדה אתה, אתה מגיב אותודבר לריח מאכלים תעשייתיים ,
ושאם כבר מביאים אוכל לבית הכנסת, שהואלא יכלול את שלושת מרכיבי המזון:
במבה
חמצוצים
וצ’יפס
ובטח ובטח לא באותה השקית,
כי במחזור לא נכתב: ועל חטא שחטאנולפנייך בהזלת ריר …
גמר חתימה טובה