פעם בשנה היה סבא יעקב מלכה, אביה של סבתי עליה השלום, לוקח את בני משפחתו,שם את המטלטלין והילדים על חמורים עושה את הדרך הארוכה ממצריים ללבנון. שם במשך שלושה חודשים שימש כשמש בקבר הצדיק אהליאב בן אחיסמך. המסורת המשפחתית משובצת בסיפורי המסעות האלה זכרונות הילדים שעלו לקבר כשהם מטלטלים בסלים המחוברים לצידי החמור וסיפורי ניסים גדולים ששמעו שארעו שם. אחד הסיפורים ששמענו שוב ושוב היה הסיפור על אותו צבע ערבי שקיבל כסף מלא לצביעת הקבר. במשפחה מסופר, כי הסבא נתן בתום שהותו בקבר כסף רב לצבע מקומי כדי שיעסוק בשיפוץ וצביעת המקום. כעבור שנה בא הצבע לסבא יעקב והראה לו כי צבע בצורה יסודית ואף הוסיף על מה שסוכם. הוא ביקש מחילה וסיפר כי בהיותו במבנה הקבר החליט בליבו כי באין משגיח עליו יוכל לחסוך בהוצאות. באותו רגע החל הסולם מתחתיו הולך מעצמו ומטלטל אותו ברחבי החדר. אחוז פחד הוא צעק לצדיק כי ימחל לו וכי הוא מקבל על עצמו לעשות את המלאכה כראוי, ואכן כך היה. אצלינו במשפחה, יולדת מקבלת לפני הלידה אבנים או מטפחת שהיו איתה בקבר אהליאב בן אחיסמך כסגולה ללידה קלה ועזרה משמיים בתפילה שתעמוד לה זכותו של הצדיק. ולא פחות מכן אולי גם ברכה לשלום בית כמו שכתוב בפרשה… וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה (שמות ט לג) כל חלק מחלקי המשכן כשנשלמה מלאכתו הובא אל משה כדי שיראה אותו. למה בעצם לא הלך משה בעצמו לראות את המלאכה? המהרי”ל דסקין מסביר שהמשכן נבנה מתוך מחשבה על “דרכי שלום”. אם משה היה הולך בעצמו, תמיד היה יכול להיות פתח לתרעומת מצד האמנים שעסקו במלאכה. למה הגעת אל האחר קודם,למה לא באת אלי לפני כן? וכדי שהכל יעשה מתוך דרכי שלום, הנהיג משה שיבואו הם בעצמם ויביאו את הדברים אליו. כך, בהם הדבר תלוי ומי שהקדים לבוא, אותו ראה משה תחילה. אותו עקרון אנחנו פוגשים גם כשהתורה מספרת לנו על השותפות בין בוני המשכן בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך. הפסוק אומר: “וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן ” (שמות ל”ח כ”ג) המילה אתו מדגישה את השותפות בינהם. לענין בנית המשכן מסביר רש”י הכל שווים לפני ה’. בצלאל בן אורי היה מיוחס מאד, בן שבט יהודה החשוב בשבטים, בן למשפחת מרים הנביאה. אהליאב בן אחיסמך לעומתו, התייחס למטה דן, הנחשב לפחות בין השבטים. אך כשיש מטרה משותפת, בניין משותף להקים, כל אחד תורם את כשרונותיו והשותפים שווים בחשיבותם, זה נקרא גם שלום בית… השוויון מתבטא לא בזהות התפקידים כי אם בזהות החשיבות. כשהדברים נעשים מתוך שותפות מביא כל אחד לעבודת בנין הבית המשותפת את יכולותיו, כישוריו ורצון לבנין נאה לפני ה’. כשכל אחד עסוק במה הוא יכול להועיל ולא במה השני.
ומה קורה כשהמחשבה היא: אם אני לא אגיד לו הוא לא יעשה שום דבר 1. האם זאת האמת שאם לא תגידי לו הוא לא יעשה שום דבר? כן, הוא כאילו לא רואה את כל הכביסה והכלים, זה כאילו לא שם. מבחינתו אם לא הערתי את תשומת ליבו זה לא משהו שצריך לעשות. 2. האם את יכולה לדעת בוודאות שזו האמת שאם לא תגידי לו הוא לא יעשה שום דבר? בודאות? בעצם לא, אני לא זוכרת אם ניסיתי לא להגיד לו… אבל לא , אני לא יודעת בוודאות,ילדתי לא מזמן וכשחזרתי הכל היה נראה די בסדר… 3. איך את מגיבה כשאת מאמינה למחשבה שאם לא תגידי לו הוא לא יעשה שום דבר? אני בלחץ, אני מרגישה כמו מנהל עבודה, אני מרגישה שכל האחריות נופלת עלי, שאני עייפה מדי, עמוסה מדי, בריצה בלתי פוסקת. אני נותנת הוראת כל הזמן, בודקת אם סיים, אני כועסת שכל כך הרבה מוטל עלי, אני מרגישה שהוא היה יכול ליזום יותר, אני לא אוהבת מה שזה עושה ליחסים בינינו. 4. מי תהיי ללא המחשבה שאם לא תגידי לו הוא לא יעשה שום דבר? יותר פתוחה,יותר ספונטנית, יותר מתייעצת, יותר נינוחה. פנויה לשיחה, יותר משועשעת, יותר סומכת, פחות בשליטה, פחות מדברת, פחות מחפשת טעויות, פחות רצינית פחות ממוקדת מטרה כל הזמן, מישהי ש…אני יותר אוהבת.
היפוכים : 1. אם אני לא אגיד לו הוא יעשה הרבה. סביר, אולי לא בדיוק את מה שאני בוחרת בשבילו אבל הוא יעשה הרבה. דברים שהוא אוהב לעשות, יותר ילמד, יותר יעזור לילדים עם השיעורים. הוא לא אוהב שאומרים לו מה לעשות אבל כשהוא עושה בלי “פיקוח”, הדברים יוצאים מעולה. לפני שנה היתה בר מצוה לבן שלנו. בעוד אני מתעסקת עם עניני אוכל ובגדים הרגשתי עמוסה מדי להתעסק עם ההזמנות והתוכן והוא בעצם עשה את החלק הזה.. והכל היה מתוקתק לגמרי. 2. אם אני אגיד לו הוא יעשה שום דבר. בעצם זה מה שהוא טוען, שהדברים שאני מבקשת ממנו גוזלים לו זמן ומפריעים לו לעשות דברים חשובים יותר מבחינתו. לפתח את העסק שלו, ללמוד. כשאני אומרת לו הוא עושה אבל זה לא תמיד באוירה טובה ואז אולי הכלים שטופים אבל זה מבחינתי- שום דבר. אם אני אגיד לו מה לעשות כל הזמן הוא יפסיק באמת להיות מעורב ומעונין מעצמו במה שקורה בבית. 3. אם אני לא אגיד לי מה לעשות אני לא יעשה שום דבר. אולי זה מה שאני עושה עכשיו?! מנסה לעשות תוכנית, להגיד לי מה לעשות, להיות בעסק שלי ולא לפספס את הבית שאני באמת רוצה את מערכת היחסים שאני חולמת עליה.