טוב, יצאנו ממצרים, קרעו לנו את הים ו…? האמת, בשביעי של פסח עוד הייתי בהתרגשות, אבל עכשיו לא נעים להגיד אני חשה דכדוך שהולך ומתברר ביני לבין בוראי ..
המסע הזה בזמן ממועד למועד מרגיש לפעמים כמו רכבת הרים – עליות ירידות סיבובים והנחיתה הזאת מפסח לספירת העומר מאד קשה לי. איך הם ידעו חז”ל לדייק באיסורים המצערים את הנפש,
למשל המוסיקה- איך קשה בלי מוסיקה, אני מוצאת את עצמי נהנית באיסור מצלצולי הפאלפונים שבעליהן בחרו מוסיקה יפה כרינגטון ומצטערת כשהם עונים מהר מידי… והקניות…אחחח
בתקופה הזאת אנו נדרשים לעבודת מידות והתבוננות, הזמן של התקופה אף מזמן לנו מצבי נפש ורגשות קשים ואין לאן להימלט….לא מוסיקה ולא קניות לפייס את הכאב ולהסיח את הדעת.
בתקופה זאת , אני מרגישה איך אני נאלצת להתבונן פנימה לתוך הנפש מבלי יכולת לברוח, לנקות ולברר בתוכי את המידות המקולקלות , לראות את הריקנות והשעמום להיות שם מבלי לפחד ולהתפלל ללב פתוח- רק ככה בתוך החושך הזה אני מצליחה לכסוף ,לרצות ולהתכונן באמת למתן תורה- כי רק בריקנות הזאת אני מצליחה להבין שבלי תורה חיי אינם חיים אלא מסכת של ריצה ללא תכלית ומטרה ובינתיים בספירה לקבלת התורה אני מזכירה לעצמי שעוד רגע הדכדוך הזה ייעלם , באופן פילאי במסע בזמן עם התקרב המועד הבא אמצא את עצמי במטבח מכינה עוגות גבינה ולא מבינה איך אני מקבלת כזאת רוממות ושימחה מאפיה בחישה וקליעת חלות
ובינתיים אם למישהי יש איזה מוסיקה ווקלית נורמלית- אולי תשלחו לי????