אחרי כל חג הילדים שואלים “ומה החג הבא?”
אז אחרי החג האחרון, כשהם שאלו, הייתי צריכה לחשוב מהר מה לומר. מה החג הבא? אם, ט’ באב. אולי צריך לשאול מה הארוע הבא? ומיד כשמזכירים את ט’ באב הילדים אומרים “אוי!”
ומי מאיתנו לא אומר אוי?
באמת את ט’ באב אפשר לאפיין ב”אוי”, או בלשון התנ”ך איכה.
אבל על מה ה”אוי”?
מה ה”אוי” שלך?
אז הנה ה”אוי” שלי:
בתורה נ”ב בליקוטי מוהר”ן רבי נחמן מסביר כִּי יֵשׁ אֶפִּיקוֹרְסִים, שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהָעוֹלָם הוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת. כלומר, יש אנשים אפיקורסים כאלו שחושבים שהעולם הוא אמיתי. שהעולם קיים, וקיומו מחוייב וברור. הרי העולם ממשי ונראה לעין כל, לא? האפיקורסים האלו חושבים שהעולם הוא מחויב המציאות, וה’ הוא אפשרי המציאות.
אך האמת היא:
כִּי בֶּאֱמֶת הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ הוּא אֶפְשָׁרִי הַמְּצִיאוּת כִּי רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד הוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת.
האמת היא הפוכה ממה שחושבים אותם אפיקורסים עלומים. באמת קיומו של העולם הוא אפשרי, איננו ודאי. מה ודאי באמת? קיומו של ה’.
איזה מין משחק לוגי זה? מה רבי נחמן מנסה לומר?
והאם אנו חיים בתודעה כזו כמו אותם אפיקורסים שהמציאות הפיזית סביבנו היא ודאית? נראה לי שלרוב כן התשובה היא כן.
האם אנו חיים בתודעה שמציאותו של הקב”ה ודאית? נראה לי שאם היינו שואלים, אז לעיתים התשובה תהיה כן, לעיתים לא. אך אפילו לאלו העונים כן, האם כך הם חיים? בכל רגע?
והאם מציאות הקב”ה ודאית להם או לנו יותר מודאות מציאות העולם?
אני לא יודעת מה איתכם, אבל אצלי מציאות העולם מרגישה ודאית יותר ממציאותו של הקב”ה.
מה זה אומר?
זה אומר שכשפתחתי את העיניים הבוקר, את השמיים ראיתי בלי מאמץ, ולהגיד מודה אני אני צריכה להזכיר לעצמי. כשאת יושבת כרגע מול המחשב, יש לך ספק כלשהו בכך שיש מולך מחשב? והאם יש לך ספק כלשהו בעניין מציאות ה’?
זה אומר שאם לאורך שנות חיי הרבות הייתי ועודני ממש לא מסודרת, שכנראה כך ימשיך, לא? המציאות היא ודאית. ה’ יכול לשנות? אולי…
אנחנו חיים את חיינו בליווי מוסיקלי של כל מיני ג’ינגלים נפלאים שקובעים את מהלך יומנו וחיינו מבלי משים. אם לא תיזהרי תיפלי, את תמיד היית ותמיד תהיי… (מלאי את החסר), אינך מסוגלת… (מלאי את החסר), לכל דבר יש מחיר, ועוד ועוד אמירות פסימיות כאלו על המציאות הודאית שאינה יכולה להשתנות. הג’ינגלים האלו גם מזכירים לנו מה חשוב. בית, אוטו, כסף.
אך מציאות העולם אינה מחויבת, כך אומר לנו רבי נחמן. ה’ הוא מחוייב המציאות. הוא קובע את הכללים. השמיים הם הגבול, או שהשמיים אינם הגבול.
לפני כמה שנים לימדתי במדרשה והתלמידות שלי באו לשיעור שלי אחרי שיעור שנקרא השמיים הם לא הגבול. אני מיד ממש התלהבתי, זה היה נראה לי מסר כל כך יפה, שאפילו השמים אינם גבול. יש לך יכולת אינסופית! בלי גבולות! עד שגיליתי להפתעתי שכוונת הרב שהעביר את השיעור הייתה לומר שהשמיים אינם הגבול, יש גבול הרבה יותר מצומצם. אל תחשבי שהכל אפשרי. יש לך הסטוריה, תכונות, מגבלות. מי אמר שיש לך באמת בחירה?
עוד משמעות לדברי רבי נחמן לדעתי קשורה ליחס בין יחסינו לחומר ליחסנו לרוח. מה חייבים, ומה נחשב אקסטרא, תוספת נחמדה? והג’יגלים ממשיכים.
כמובן שלאכול ולישון וכו’ ממש חייבים. להתפלל חייבים? ומה יקרה אם לא נתפלל?
לדעתי גאולה, ובניין בית המקדש עניינם שכולם יבינו שה’ הוא מחוייב המציאות. ומלאה הארץ דעה את ה’ – נדע את ה’ בידיעה ברורה, ללא ספקות. נזכור שמציאותו של ה’ חזקה יותר וודאית יותר מן המציאות החומרית.
יחד עם זאת נזכור שהכל יכול תמיד להשתנות, אפילו אני. ונזכור מה חשוב אמת. נבין שהעולם הנראה לעין ככל כך ודאי וסטטי, אינו מחויב המציאות.
הגאולה פירושה שההבנה הזו היא תהיה הג’ינגל החדש. ועד שיבנה המקדש ונזכה לגאולה שלימה, אנחנו שואפים לראות כך את העולם. וזה כל כך קשה.
זה האוי שלי.
ותפילתי שנזכה מהרה לדעת את ה’, ושתימלא הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים.