מבט אחר על “חיבור גוף ונפש”
הגיגים נשיים על התורה הפותחת בליקוטי מוהר”ן
בימנו, ב”עידן החדש” המנטרה “להתחבר אל הגוף” כבר שחוקה. רבי נחמן מלמד אותנו בתורה א’ שחיבור זה הכרחי ל”חן”, הכרחי לשלמות של ההופעה האלוקית בעולם, אך זה לא דבר שמשיגים אותו, זהו תהליך מתמשך שמצריך בכל פעם התייחסות חדשה, חיבור מחודש, חיפוש חדש.
אני זוכרת את המבט הראשון שלי לאחר כל לידה על גופי. ההרגשה שאני צריכה לפגוש אותו מחדש, ללמוד אותו, לגלות איך הנשמה שלי שוכנת בתוכו כמו שהוא. איך כל טבילה במקווה מצריכה נוכחות חדשה. אני טובלת במים, ועם איזה תפילה אני יוצאת? כיצד אני בוחרת להגיע עכשיו לביתי?
רבי נחמן בתורה א’ פותח את הספר העמוק מיני ים “ליקוטי מוהר”ן” בלימוד על ה”חן”, שבאמצעותו יתקבלו כל הבקשות והתפילות שלנו. ה”חן”, לפי רבי נחמן זה חיבור נכון של שתי אותיות. הח’ וה נ’. הח’- כנגד ספירת החכמה, השכל, ההארה, החכמה שמסתתרת מאחורי המצאות הנגלית לנו בעיניים. הנ’- כנגד ספירת המלכות. המציאות הנגלית לנו בעיניים. או יותר נכון הדרך בה אנחנו תופסים את המציאות הנגלית לנו. כיצד זוכים לחן אמיתי? על ידי שמחברים את הח’ והנ’. על ידי שמחברים בין החכמה האלוקית הנסתרת למציאות הנגלית לנו. זה תפקיד האיש הישראלי, להסתכל בשכל של כל דבר ולקשר עצמו אל החכמה והשכל של כל דבר. לעתיד לבוא המציאות כולה תאיר את השכל הזה “תאיר ארץ מכבודך”. וכיום המציאות היא בהסתר. נראית על פני השטח כנפרדת, כמנותקת ממקורה האלוקי. ואנו אנשים עובדי ד’ מחפשים את החיבור. את הקשר של המציאות החומרית למקורה האלוקי.
רבי נתן בליקוטי (הלכות הלכות פיקדון הלכה ד’) ממשיל עבודה זו של חיבור החיצוניות לפנימיות לבניית בית. אדם שבונה בית חומרי בונה אותו כדי להיכנס בו מבחוץ לבפנים,וכדי לשמור שם את כל חפציו האישיים, ובית זה מצריך שמירה לבל יאבדו חפציו. כך ברוחניות, אדם צריך שיהיה לו בית פנימי מול החיצוניות. שיוכל להכניס לשם דברים מבחוץ לבפנים, ולקשר כל דבר חיצוני לפנימיות, ועל בית זה צריך לשמור מכל משמר, לבל יאחזו בו כוחות שליליים. לבל יגיעו כוחות שגורמים לחיבורים מקולקלים, או בשפה הקבלית, כוחות מהסטרא אחרא.
בהמשך רבי נתן מקשר את עניין החיבור בין ח’ לנ’ למצוות מזוזה. המזוזה שהיא בפתח הבית, שעל ידה יכולים להכניס דברים מבחוץ לבפנים, ועל ידה ניתן לקשר הכול אל החכמה האלוקית. ועל ידה נמשכים החיים. כי עיקר מצוות מזוזה עניינה הוא להרבות חיים “למען ירבו ימיכם”. ולכן הגמרא מחיבת גם נשים במזוזה, כי עניין החיים משותף הן לגברים והן לנשים. ובפנימיות מסביר רבי נתן שהחובה המשותפת לגברים ונשים באה ללמד אותנו עניין משמעותי נוסף בנוגע לחן ולחיים.
מה יוצר את החיים? בפשטות החיבור של הגוף והנפש. רק כאשר הנפש מחוברת לגוף יכולים להתקיים חיים. ובמשמעות של חיבור הח’ לנ’, הנפש היא הפנימיות והגוף הוא החיצוניות. וכאשר החיצוניות מחוברת לפנימיות יש חיים. גם ברמה החומרית, וגם ברמה הפנימית, אדם חי חיים מלאים כאשר הבחוץ שלו מחובר לבפנים.
ונחזור לשאלתנו, מדוע היה חשוב לגמרא להדגיש שגם נשים חייבות במזוזה? משום שהנשיות מול הגבריות מסמלת את הגוף מול הנפש. ועל מנת ליצור חיים חייבים לחבר את שניהם. ברמה הגשמית כמובן שחייבים איש ואישה על מנת ליצור חיים. וברמה הרוחנית,חייבים להמשיך חיים לתוך הגוף, לתוך האישה. ורבי נתן מצטט פסוק מקהלת “ראה חיים עם האישה”, שחייבים להמשיך חיים לתוך האישה, לתוך הגוף, ושם צריך את השמירה של המזוזה לבל יתפסו כוחות שליליים שיעשו ניתוק בין הגוף לנפש, ובמשל של בית- בין הבחוץ לפנים.
החיבור שבין הפנימיות לחיצוניות נעשה כל הזמן בחיים, ובמיוחד במעברים. היכן אנו מצווים במזוזה? בפתח הבית, במעבר בין הבפנים לבחוץ, בין מקום ישן למקום חדש. אלו המקומות בהם אנו צריכים שמירה. “לפתח חטאת רובץ”. מתי מופיע היצר? בפתח, במעברים, בהוצאה של הדברים מהכוח אל הפועל. כאשר אני מגיעה למציאות חדשה, אני נתקלת בהתמודדות של חיבורים חדשים. החיבורים הם חיפוש מחודש, אין מתכון סודי שיבצע אותם בשבילי. אך היכן הבחירה שלי? מאין יתחיל המסע שלי, באיזה ציר אני אפתח את הדלת, מה יניע אותי, יצר טוב או יצר רע? מאיזה מלכות אפעל, מלכות דקדושה או מלכות דסטרא אחרא? ולכן מופיעה המזוזה בפתח הדלת, לשמור עלי במעבר, להזכיר לי את אפשרות הבחירה שלי במציאות החדשה, לבחור לחפש מתוך יצר הטוב.
בהמשך התורה רבי נחמן מכנה את היצר הטוב כ” מסכן וחכם”, ולעומתו יצר הרע מכונה “מלך זקן וכסיל”. מה המשמעות “מסכן וחכם”? כדי למצוא חיבור נכון במצב חדש מה הדבר הראשון שצריך לעשות? להקשיב, להיפתח, להיות במקום שבו אני לא יודעת. זה המקום ה”מסכן”. לעומתו , המקום של הכסיל מתואר כזקן. זקן שכבר יודע ולא קשוב למציאות החדשה. זה המקום של הענווה הדרושה על מנת לחבר בין הח’ לנ’. זה המקום של המלכות דקדושה. מלכות שמחפשת ללמוד דבר חדש במציאות חדשה.
ובהקשר הנשי?
חיי האישה מלאים מעברים ושינויים. מתחיל מהמחזור החודשי- מעבר מבניית רירית הרחם, לביוץ, להחזקת הרירית ולשחרורה בווסת. וכמובן בהיריון, לידה, הנקה, גמילה מהנקה, גיל המעבר ועוד. כל מעבר כזה מצריך חיבור מחודש בן הבחוץ לפנים, בין הגוף לנפש, ביני לבן זוגי, לילדי, לפרנסתי ועוד. בכל צומת אני זקוקה שמירה , לתפילה, לבקשה שיתאשר לי החיבור המחודש מתוך יצר הטוב.
בימנו, ב”עידן החדש” המנטרה “להתחבר אל הגוף” כבר שחוקה. רבי נחמן מלמד אותנו בתורה א’ שחיבור זה הכרחי ל”חן”, הכרחי לשלמות של ההופעה האלוקית בעולם, אך זה לא דבר שמשיגים אותו, זהו תהליך מתמשך שמצריך בכל פעם התייחסות חדשה, חיבור מחודש, חיפוש חדש.
אני זוכרת את המבט הראשון שלי לאחר כל לידה על גופי. ההרגשה שאני צריכה לפגוש אותו מחדש, ללמוד אותו, לגלות איך הנשמה שלי שוכנת בתוכו כמו שהוא. איך כל טבילה במקווה מצריכה נוכחות חדשה. אני טובלת במים, ועם איזה תפילה אני יוצאת? כיצד אני בוחרת להגיע עכשיו לביתי?. בכל פעם אני שואלת כיצד ד’ יכול להיות נוכח בחיי במלואם? והעיקר זה לא התשובה, אלא החיפוש, חיפוש שנעשה מתוך הקשבה וענווה. חיפוש שלפני שעונה מקשיב למציאות החדשה. חיפוש שמבקש להסתכל השכל האלוקי שבכל דבר, חיפוש שרוצה לחוש איך הבחוץ שלי משקף את הפנים. איך הגוף והנפש אחד.זה חיפוש מתמיד של החיים. בכל התחלה חדשה יש צורך בחיפוש אחר חיבור חדש. אין חיבור מתאים למשנהו. להיות קשובה לחיבור הנכון בכל רגע. בענווה לשפע שהזמן מביא.
מה מוליד הרגע הזה? איזה שכל אלוקי יש לי לקבל כאן? והעיקר זה השאלה, רבי נחמן אומר לנו לחפש, להסתכל, רק כך תגיע תשובה. וכל פעם תשובה חדשה. אם אני בענווה לשמוע, בענווה לקבל את החכמה האלוקית שמופיעה כל פעם, אם המלכות שלי היא כקבצן מסכן שמבקש, מתבונן וכוסף,רק כך תגיע התשובה האמיתית.
רק כך יש חיבורים ברי קיימא, מלאי חן, שופעים חיים. זוהי תורה אמיתית, תורה של חיים שמלאים בחן, תורה שמחברת בן המלכות לחכמה, בין הארץ לשמים.