לתקן את קללת חוה- מאת רחלי וינשטוק
"שבחי ירושלים את ה’ הללי אלוקיך ציון כי חיזק בריחי שערייך ברך בנייך בקרבך" (תהילים קמז’, יב’)
כאשר אני מלווה נשים בלידות חוזרות לאחר לידות טראומטיות, אני שואלת אותן- עם כל הקושי והכאב, על מה אתן מודות? מה קבלתן מהלידה שלא יכולתן לקבל אחרת?
ותמיד יש…
יש את ההודאה על תוצאות הלידה, כמו שפעם אמרה לי אישה לאחר לידה שהסתיימה בניתוח חירום בהרדמה מליאה- קבלתי את החיים שלי והחיים של תינוקי במתנה. ויש הודאה על כל מה שהיה בתהליך הלידה. הודאה הדורשת התבוננות בתהליך : "הייתי כל הזמן במודעות למה שקורה", "כל מה שהיה היה ממש מדויק לי" "הרגשתי בטוחה ומוגנת" "הייתי בהקשבה מליאה לגופי" "הנוכחות של המלווים השרתה עלי רוגע".
ההודאה מדייקת לנו את מה שהיה. מגדירה את הטוב ומעצימה אותו, ומתוך כך תוחמת את הרע וממעיטה את השתלטותו ההרסנית. כמו שאמרה לי פעם יולדת- "כל מה שהיה תלוי בי היה טוב, הרע לא היה בידיים שלי".
כאשר אני מודה ומברכת על הטוב, אני מגבירה את האמונה בה’ שעושה ניסים בכל יום. מכניסה את הנוכחות שלו לחיי, ממעיטה את התחושה שהכול בידי, ומעצימה את כוחו המופלא. "כִּי צְרִיכִין לְהוֹדוֹת וּלְבָרֵךְ לַה’ עַל הַנִּסִּים כְּדֵי לְגַלּוֹת הָאֱמוּנָה בָּעוֹלָם, לֵידַע וּלְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ מַנְהִיג הָעוֹלָם וּבְרַחֲמָיו שִׁנָּה הַטֶּבַע וְעָשָׂה עִמּוֹ נֵס שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל." (ר’ נתן, ליקוטי הלכות). חיזוק האמונה שהטוב הגיע מאת ה’, מאפשרת לקבל באהבה את הרע שמגיע ממנו. פעם ליוויתי לידה מהירה מאוד שהסתיימה ב"קרע דרגה שלישית". היולדת אמרה לי משפט שנחרט בזיכרוני ומלווה אותי בכל לידה שאני מלווה- "הלידה המהירה הייתה מאת ה’ , וגם הקרע היה מאת ה’, הייתי כולי בתוך משהו גדול ממני".
כאשר אני מודה ומהללת אני מגבירה את האהבה לה’, את ההשתוקקות אליו, כשני אהובים שמהללים אחד את השני כדי לקרב ולהתקרב- "כִּי הַהוֹדָאָה וְהַשֶּׁבַח לַה’ יִתְבָּרַךְ זֶהוּ עִקַּר הַדְּבֵקוּת לַה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת לַה’ יִתְבָּרַךְ" (ר’ נתן, ליקוטי הלכות) . תחושה זו מצויה לרוב ברגע יציאת התינוק. רגע זה נחווה אצל רבות מאיתנו כזמן קרוב במיוחד לה’, וזאת בזכות תחושת ההודיה הגדולה שמקרבת אותנו אליו.
כאשר אני מודה לה’ על הטוב שהיה, אני מגבירה את השמחה וממעטת את העצבות, ובכך ממעטת קללתה של חווה "כִּי עִקַּר גָּלוּת הַנֶּפֶשׁ הוּא הָעַצְבוּת… וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ מְאֹד בְּכָל הַכֹּחוֹת לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַשִּמְחָה. וְעַל – כֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת רָגִיל מְאֹד בְּהוֹדָאָה בְּשִׂמְחָה כַּנַּ"ל" (ר’ נתן, ליקוטי הלכות) . וכך, כאשר האישה מסיימת למנות לי את התודות שלה על הלידה שהייתה, השמחה מתעצמת, הטוב פורח, ואפילו אם הלידה נחוותה כקשה, תחושת המועקה נחלשת.
שערי הודאה תמיד פתוחים, לפני הלידה, בכל רגע בלידה, וגם לאחר הלידה. בכל פעם שנדמה שהעצב והרע מתעצמים, ניתן להעצים את הטוב וההודאה כנגדו. הטוב שבתוכי, הטוב שבחיים, הטוב שניתן לי, והטוב שינתן.
ההודאה פותחת את ליבי בפשטות לריבונו של עולם, ואף מקרבת אותו אלי. והיא פותחת פתח לישועת ה’-
"ודווקא על ידי זה שהיו מפארים ומרוממים נבקע להם הים. ולכן אמר הקב"ה למשה מה תצעק אלי וכו’, כי בעת רצון אין צריך צעקה אלא לפאר ולרומם, ומתוך זה יזכו לגילוי הגדול של קרי"ס"
(נתיבות שלום, תפילה, מאמר ד’)
לעיתים, איננו מסוגלות להודות כאשר אנו נשאבות לחוויה בה אנו מצויות כרגע. לעיתים תוך כדי הלידה בקושי ובכאב ההודאה מרגישה חיצונית ולא שייכת, ואת מקומה תופשת הצעקה,
כדברי ה"נתיבות שלום"-
"ביטוי זה של השתוקקות המתבטא בשירה שייך לאו דווקא בהבעת רגשי שמחה והודיה לה’.גם בהבעת רגשי צער וכאב שייך עניין שירה המבטאת געגועים והשתוקקות להשי"ת המתבטאים מתוך הייסורים, שמתוך כל העובר עליו מרגיש אלוקותו יתברך המייסרו מתוך אהבתו אליו כאשר ייסר איש את בנו. והכלל הוא כי שירה לא יכולה לבוא מתוך קהות החושים ומתוך טמטום המוח והלב, אלא מתוך פתיחת ההרגשים…. כי מ ן הכל מרגיש קירבת אלוקותו יתברך והכל פותח את לבו הקדוש.. משמחה כמו מתוגה וצער הוא משתוקק וצמא אליו יתברך."
(נתיבות שלום, תפילה, מאמר א’, ג’)
לכל זמן ועת, ולעיתים ההודיה מתאפשרת לאחר זמן מהלידה, וגם כאשר היא נעלמת מאיתנו, השער הצעקה לריבונו של עולם פתוח ומקרב אותנו אליו.
רחלי וינשטוק,
הכנה אישית גופנית ורוחנית ללידה, ליווי בלידה(דולה), הדרכת כלות, ייעוץ נשי.
לאתר שלי- http://www.ali-beer.co.il/home