ללדת ברוגע.. להרגיש בטוחה ומוגנת../שולמית זלצר סוסיא- הכנה ותמיכה בלידה
הדבר הכי חשוב שאשה צריכה כדי ללדת בשמחה, בקלות ובאופן טבעי, הוא רוגע, תחושת בטחון והרפיה.
כשאת מרגישה בטוחה ורגועה הורמוני הלידה מציפים אותך,
מופרשים בקצב הנכון ומייצרים את הצירים הטובים שיובילו אותך בעזרת ה’ ללידה קלה ובריאה. יחד עם האוקסיטוצין שמכווץ את הרחם מופרשים בגופך גם אנדורפינים המשככים את הכאב, מכניסים אותך למעין בועה קסומה בה הזמן מעורפל, הדיבורים של הסובבים אותך רחוקים ועמומים והכאב מניע אותך.
את נושמת ומעניקה חמצן גם לעובר שבתוכך, והמוניטור ממשיך להראות טוב בעזרת ה’.
כך הלידה מתקדמת כסדרה, שלב אחרי שלב, באופן טבעי ובריא עד ללידת תינוקך.
כשאשה מרגישה מותקפת, מבוהלת או לחוצה הגוף באופן אוטומאטי נכנס למצב של סטרס.
המערכת הורמונאלית מתחילה להפריש אדרנלין. אדרנלין הוא הורמון שמטרתו להגן עלינו בזמן של איום או התקפה, והוא גורם לנו להגיב באחת משלוש דרכים – FIGHT, FLIGHT, FREEZE
או בעברית – הלחם, ברח או קפא.
כאשר אני באמת במצב של מתקפה, לדוגמא – כלב מתנפל עלי – כל אחת משלושת התגובות האפשריות יתרונה בצדה. אם אקפא, יתכן שהכלב יחליט לעבור הלאה.. אם אזרוק לכיוונו אבן או צעקה יתכן והוא יחליט לברוח.. ואם אברח למקום מוגן אציל את עצמי מנשיכה.
מה יקרה אם במהלך הלידה תהיה הפרשה מוגברת של אנדרנלין ?
כל אחת מן האפשרויות לא תעזור לי במיוחד להמשיך ללדת לידה קלה, טבעית ובריאה.
אם אני טיפוס שנכנס למצב של מלחמה – אני עלולה להתחיל להלחם במיילדת, במלווים שלי, בלידה עצמה. לצעוק, להתעצבן וכו’.
אם אני טיפוס שבורח – אארוז את התיק ואכריז שאני בדרכי הביתה.. (זה לא יגרום לכאב להיעלם..)
ואם אני הטיפוס הקופא – הנשימה שלי תעצר, כל השרירים שלי יקפאו ואכניס את עצמי למצב מאד עצור.
כאשר אני נושמת נשימה רדודה בלידה יתכן שהעובר שלי לא יקבל את החמצן לו הוא זקוק.
כשאני מפעילה שרירים מיותרים בלידה אני מעבירה אליהם חמצן במקום להזרים אותו לכיוון הרחם – לצירים יעילים ולעובר.
המצאותו של האדרנלין מפחיתה את נוכחות ההורמונים הרצויים ללידה – האוקסיטוצין שגורם לכיווץ הרחם והאנדורפינים שמשככים את הכאב, והצירים עלולים להפוך פחות יעילים וקשים יותר להכלה.
מכל הסיבות האלו גם יחד מתחדד הצורך והרצון של האשה היולדת להיות רגועה, להיות ביישוב הדעת.
חכמינו ז”ל כבר לפני אלפי שנים נתנו דעתם על עניין זה, והתירו אפילו לחלל את השבת על מנת ליישב את דעת היולדת.
אבל איך עושים את זה?
בקצרה נאמר כי יש מקום לעבודת מודעות, חשיבה נכונה אודות כאב הצירים והלידה, ויש מקום לעבודה פיזית – שיכוך הכאב בדרכים שונות.
ונרחיב – בפעם הבאה..
(הערה: לאדרנלין מקום בלידה – אך רק לקראת סופה, עם צירי הלחץ הוא מופרש בגוף על מנת לעורר את האם והתינוק ולתת בהם כוחות למפגש הראשון, להתקשרות ולהנקה. ) אשמח לקבל הערות והארות shulamit.dula@gmail.com 0549448522