משה, שבתחילת דרכו אמר ואנכי ערל שפתיים, מסיים את הקדנציה שלו בספר דברים, שכולו דברים. מילים.
הדברים שאמר משה לעם לפני הכניסה לארץ.
אלה הדברים, כך פותח הספר.
ולא סתם דברים.
רב צדוק מתאר את דברי התוכחה שאומר משה בספר דברים כדברים שנכנסים ללב.
אלו דברים נכנסים אל הלב?
לפעמים זה מפתיע ולא צפוי. לעיתים הערה שנאמרה כבדרך אגב נצרבת לנו בתודעה ומלווה אותנו במשך שנים, ולפעמים מה שהיה נראה כמילים חשובות חולף על פנינו. נכנס באוזן אחת ויוצא מן האוזן השנייה.
רב צדוק מספר שהיהודי הקדוש היה קורא בכל יום פסוקים מספר דברים. למה ספר דברים?
כי הוא ספר מוסר.
רב צדוק שואל, חסרים ספרי מוסר? מה מיוחד בספר דברים?
רב צדוק מסביר:
“שמי שקורא בהם הוא כשומע עתה מפי משה והן הן אלה הדברים אשר משה דובר עתה בפי הקורא. ודברי משה הם זה הדבר אשר צוה ה’ כנ”ל וכתיב (ישעיה נ”ה, י”א) כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם רק נכנס ללב ופועל בטח:” (פרי צדיק על פרשת דברים א’)
רב צדוק מסביר בהמשך שדברי התוכחה של משה מיוחדים כי נבואת משה מיוחדת. נבואתו שונה מנבואת שאר הנביאים. פה אל פה אדבר בו. ה’ דיבר מתוך גרונו, מילות משה הן הן מילותיו של ה’.
רב צדוק מסביר שתיאור זה של נבואת משה אינו תיאור עובדתי והיסטורי בלבד, אופייה של נבואת משה משפיעה גם עלינו. יש לדבריו כח מיוחד. כמו שהדברים של משה הם דברי ה’ ממש, כך גם המילים הכתובות שאמר משה יש להן הכח של המילה המדוברת. “שמי שקורא בהם הוא כשומע עתה מפי משה”.
אך כמובן שאפשר לקרוא את המילים ולא לשמוע.
את פרשת דברים אנו קוראים בחודש אב שעניינו שמיעה.
שמיעה זה חוש שלכאורה אינו בחירי. לכאורה, אי אפשר לסגור את האוזניים.
אך כמובן שאפשר.
אפשר לבחור לאפשר לקולות לחדור לתודעה שלנו, או להדוף אותן. לתת להן לעבור, לחלוף על אזנינו.
עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע – כך ממליצים לנו חז”ל.
בקריאת ספר דברים עלינו לעשות אזננו כאפרכסת. לתת לדברי משה המרגשים לחדור לליבנו.
לשמוע את קולו, לשמוע שהוא דיבר אלינו ממש. ודבריו דברי א-הים חיים.
ובכוחם לתת חיים.
