נעמי מרגלית -ראש בית מדרש יוצר בת-ח"ן
בס"ד ד’אייר תש"ע
להיות מקום משכנך
מבין ערימת תמונות צדה אתמבטי תמונה מהוהה בגוון צהבהב. ברקע,אדמה שחציה תחוחה וחציה חרושה. במרכזה "חלוץ" האוחז בקצות מחרשהמכוון ותומך את השור הרתום אליה – שור עם בשר כבד ויציב, נאמן לבעליו, נושא בעול,חורש בהתמדה. שילוב של עוצמה והתבטלות.
תמונה נוגעת פנימה. משיקהעם עמל עבודת האדם החורש וזורע בחייו, מהלך על פיסת אדמתו, מריח את ריחה, מכיר אתגווניה, עיתים חש שגרה בהליכה הזו שלא משתנה.
לכשיעיף מבט לאחור יבחיןבשני דברים. האחד – כברת הדרך אותה כבר עבר. והשני – "בחלוץ" בתומך,מכוון ומשגיח על עמלו.
שכרו של האדם הוא ביכולתו להבחין בצמיחההמתחדשת. הזרע שנטמן, נרקב ומתחדש בנבט צעיר, נחוש ואמיץ, בוקע את האדמה וסולללעצמו נתיב להגביהה ולצמוח שואף למעלה עד הגיעו לבשלותו. אלא שהאדם ומסלול צמיחתוהוא עד אינסוף – עד אין קץ. תלוי בהשתדלותו והבנתו את מהות צמיחתו!
חודש אייר, מזלו שור, סמלהעמל. וכך הוא טיבו של חודש. ימי הספירה מפארים את שלושים ימיו ומזמנים לנו עבודהאינטנסיבית המאפשרת התחדשות וצמיחה המזככים ומטהרים אותנו להיות נכונים ליום הגדולהלא הוא – מתן תורה.
אומר הזוהר שכל יום בספירהדומה לשמונה ימים בשבוע. מאמץ מרוכז של עבודה ביום אחד, שווה לעבודה של שמונהימים.
אומרים חז"ל שמשמעות המילה ספירה, ספירותדומה לספיר. והסוד הוא – שימי הספירה עוזרים לנו ללטש את אבן הספיר הלא היא נפשנו.להסיר מעליה שכבות אבק עד שיחזור ויאיר אורה הנוצץ והזוהר ויאפשר התמזגות עם אורמתן תורה.
חודש אייר הוא גם חודשהמסוגל לרפואה, כוח רפוי הנמשך מהמן שירד לבני ישראל במדבר וכוחו היה שריפא את כלהחוליים.
א י’י ר – אניה’ רופאך
כוח הרפוי האלוקי שולטבעולם ומאפשר את התהליך המיוחד הזה של מלאכת הספירה להתרחש. להתנקות מכל השכבות,מחוסר האיזונים, מהאגו ,הצמצומים ולהאיר את נשמתנו הזכה והטהורה.
פרשיות השבוע הנקראותבחודש זה, עוסקות כולן בענייני מאכלים אסורים, טהרה וטומאה. השורש החוזר לא מעטפעמים בפרשיות הוא ק.ד.ש.
"כי אני ה’אלוקיכם" "והתקדשתם והייתם קדושים" "כי קדוש אני""ולא תטמאו את נפשותיכם"…
התורה מזכירה לנו שבשורשנשמתנו, במהותנו, כחלק אלוקה ממעל, אנו קדושים. החומר ממנו נוצרנו הוא – קדוש, וכלהאיסורים אינם אלא כדי לשמור עלינו להתרחק מכל דבר שבכוחו למשוך אותנו אליו, לטמאאת נפשנו ולהאפיל על אורה המזהיר של נשמתנו.
חיינו מורכבים משניות,מכוחות מנוגדים הפועלים בנו וכל חלק מושך אותנו לכיוונו.
אומר רבי נחמן שישנם שניכוחות – "המושך" ו"המכריח". ומרחיב רבי נתן, תלמידו, בליקוטיהלכות יום טוב ה’ – "יש כלים נפלאים הרבה שנעשין עי’ חכמת כוח המושך וכוחהמכריח, ומי שבקיא באמנות זה איך לכון יחד שני הכוחות הנ"ל במזג הצריך,אזי נעשים על ידי זה כלים נפלאים שעושין פעולות נפלאות, וכמו כן בכל אדם יש בחינתכוח המושך, שהוא הנפש, וכוח המכריח שהוא הגוף, וכשתאוות הגוף או שאר מניעות, שהםבחינת כוח המכריח, מתגברין ביותר ומרחיקין את האדם מקדושת נפשו בשורשה, זה בחינתמיתה ממש, רחמנא ליצלן, אך כשהשני כוחות הנ’ל מתנהגים במשקל הראוי, עד שתמיד הכוחהמושך מתגבר על הכוח המכריח, אך באופן שלא לבטלו לגמרי, כי זה בחינת "בקרבםלפני ד’ וימותו",ועל ידי זה הזהירו את ישראל ביותר בשעת מתן תורהף ,פן יהרסולעל