ושוב חזרנו להתחלה. ממש מרגש, לא? פרשת בראשית, בריאת האדם. בריאת העולם. אני ממש מתרגשת. וכמובן מתכוונת ממש לקרוא כל פרשה השנה. בעזרת ה’, בלי נדר. בשנה שעברה החזקתי מעמד בערך עד פרשת לך לך. אולי קצת יותר מזה. אבל את פרשת בראשית אני לא מפספסת. יש משהו קסום בפרשה הזו. מצד אחד כל כך מעשי ופיזי, ומצד שני כל כך לא מובן. כל כך נעלם וסודי. כל כך הרבה סוד יש בפרשת בראשית, חכמי הסוד ומורי החסידות מוצאים פה אוצר בלום. ואם חושבים על זה, זה בעצם ממש מובן. לברוא עולם זה לא בר של מה בכך. לא פשוט לברוא יש מאין. זה לא קורה כל יום. אך אולי זה בעצם כן קורה כל יום? בבריאת העולם יש חיבור בין שמים לארץ, בין עולמות עליונים לעולמות תחתונים. בין האינסוף לסופי. ואמנם האם דבר זה קורה כל יום? ולואי שכן. בוודאי שכן. לפחות זו השאיפה, לא? ונראה לי שאחד הסיבות שסיפור מעשה בראשית כל כך מושך אותנו ואת חכמי הסוד הוא שברור שאם נעיין לעומק בפרשה, נגלה את הסוד. הסוד של חיבור שמיים וארץ. הסוד של איך נוכל אנחנו בארץ, להתחבר עם השמיים. אז נו, מה הסוד? אפשר להתחיל לעיין בשבעת ימי הבראיה המסמלים את שבע הספירות, או שנעיין בנהר היוצא מעדן להשקות את הגן המסמל את מימי המקווה המטהרים… יש אינסוף סוד בפרשה, אך הנקודה הבסיסית שבה נעוץ הסוד היא עצם החיפוש. החיפוש מקורו בהנחה שיש המשך לבריאה. שיש מה ללמוד מן הבריאה כי היא לא נגמרה, היא נמשכת. כל יום. עצם ההנחה שיש בריאה מחודשת כל יום, שיש לנו מה ללמוד מן הבריאה, היא הנקודה הבסיסית ההופכת את פרשת בראשית למרגשת ומשמעותית. מתואר בפרשה איך בעת בריאת האדם הקב”ה נפח באפיו נשמת חיים. בזוהר כתוב מאן דנפח מדיליה נפח, מה שנפח משלו נפח. האדמור הזקן בספר התניא מסביר שבכל יהודי יש חלק א-וה ממעל ממש. קולמוסים רבים נשתברו על המשפט הזה, שבעיני הוא משפט מדהים. בכל יהודי חלק מה’, לא כביכול. ממש. זה ממש חידוש. ולדעתי החידוש הגדול פה הוא לא רק שבאדם הראשון ה’ נפח מעצמו, אלא בכל אחד מאיתנו. בכל יום מחדש. הקב”ה בורא אדם בכל יום. מקיים אותו, את האדם, כלומר אותנו בכל רגע. זה הסוד. שזה לא נגמר. וההבנה הזו מאפשרת לנו “ליפח” משמעות בחיינו, נשמה בגוף. בכל רגע ורגע. אם רק נזכור. בקידוש, הלקוח מן הפרשה, אנו אומרים “אשר ברא אל-הים לעשות”. מסבירים שה’ מצפה שנמשיך בעשייה, הוא ברא, ועלינו להמשיך לעשות. להבין שהבריאה ממשיכה. שעלינו להמשיך להחיות אותה, להיות אנו הנופחים בה נשמת חיים. שותפים מלאים. אמנם העולם ממשיך להתקיים בזכות הקב”ה שממשיך לקיימו. אך האם יש חיבור בין שמיים לארץ? האם יש בעולם הגשמי הזה נשמה? זה תלוי בנו.
top of page
bottom of page