ומה בתפריט היום?
שלומית שוורץ. אמא לארבעה
איך אני אוהבת להיות אחרי.
אחרי מבחן,
אחרי דיאטה, כשכבר רואים תוצאות,
אחרי אסיפת הורים,
אחרי המולת הבוקר,
אחרי טיפול שורש…
אבל הכי אני אוהבת- להיות אחרי לידה!
ולמה?
לא בגלל שכבר מתחילה לה שגרה טרוטת עיניים ונטולת בגדים מחמיאים, או בגלל שהקרטונים עם בגדים במידה 0-3 כבר לא נערמים בפינת החדר העמוס, אלא הוכנסו בצורה מסודרת, פחות או פחות, אל המחסן, גם לא בגלל שחלפה לה תסמונת היום השלישי, שאצלך היא מגיעה שבועיים אחרי, במקרה הטוב, בו את מוצאת את עצמך ממררת בבכי על מה בכך, והבעל התומך שלך, העזר בעדה, הסובב אותך לא מבין מה את רוצה מחייו?
אלא בגלל האוכל.
כן בגלל האוכל.
יש מקומות, בהם מפנקים אישה אחרי לידה, לתקופה מסוימת, על ידי זה שמבשלים לה. והיא יכולה לבחור אם היא רוצה שיגישו לה ארוחת צהריים חמה ומהבילה או לחילופין ארוחת ערב דשנה ומענגת, אם על בסיסי חד יומי או על בסיס דו יומי ועוד.
כבר בבית החולים, את מקבלת טלפון, מהאחראית, ששמחה בשמחתך ושואלת את השאלות הנכונות שיובילו לסגירת העסקה: ממתי להתחיל להזרים את השפע? האם קיימות אלרגיות במשפחה? האם יש הקפדה על קמח מלא ועוד. ואת עונה לה כשחיוך מרוח על שפתייך, גם כי באותו הרגע נכנסה האחות ויורש העצר בתוכו וגם כי רצות במוחך תמונות של מנות המוגשות בצורה אסתטית ומעוררת תיאבון.
איזה מזל שמתקשרים דווקא אלייך ולא לבעלך המבולבל, שעדיין לא קלט שנוסף עוד אחד למשפחה, מה השמות של אלו לפניו, ומבחינתו אף אחד לא אלרגי לכלום, למרות שרק שתיים עשרה שעות לפני, הוא היה עם הקטנה אצל רופא הילדים שאמר לו שהיא אלרגית לחלב ועדיף לעבור לצמחי.
והנה מגיע לו הרגע המיוחל בו את מגיעה לביתך עמוסת כל טוב, ומתחילה להפעיל את כישורי ההימורים שלך, על ידי מתן מענה לשאלה:
מה אני אקבל היום?
אולי יהיו אלה צלעות טלה נמסות בפה בתוספת פירה נימוח בעל מרקם נדיר,
או שמא תהיינה אלה תפוחי אדמה קריספיים מוקפצים בשמן זית ורוזמרין ולצידם רצועות חזה עוף על הגריל ברוטב צ’ילי מתוק,
או אולי תקבלי ירכי עוף בפירורי לחם מתובלים בתיבול עדין ובראשם אספרגוס במליחות עדינה,
או שמא תגלי בתבנית תחתיות ארטישוק ממולאות בבשר טחון ברוטב לימון מונחות על מצד אורז בסמטי,
(תודו שנתתי לכם כמה רעיונות למתכונים…)
הדפיקה בדלת קוטעת את הרהורייך ומבשרת לך על בואה של הצדיקה המבשלת (או הצדיק, תלוי ) ולאפך מגיעים ניחוחות אדומים. ואת מגלה שהאדום הוא בעצם מנה ענקית של ספגטי בולונז שיכולה להספיק לשמונה ימים, כן בדיוק כמו בנס חנוכה, ובזה מסתיימים להם כל כישורי ההימורים שלך.
מה נאמר- תמיד המציאות עולה על כל דמיון.
אבל אל לך להתלונן, הרי ציינת בפני המתקשרת שאריה לא אוכל אורז, מירי אוכלת שניצל שתובל בפירורי לחם מקמח מלא, כי היא רגישה, אבל את לא רוצה להטריח, מוישי שונא תפוחי אדמה ובעלך, חושב שהוא עדיין חי אצל אמא שלו, ואם ביום שלישי אין קוסקוס על השולחן אז הוא צם!
תפסיקי להתחסד!
כשמבקשים ממך להכין אוכל עבור יולדת, מה את מעלה על שולחנה? אוכל גורמה? לא! את בודקת מה יש במקפיא, מה יש במקרר ומה מכילים ארונות המטבח שלך ומבצעת סלטה קולינרית באוויר ובסופה מבקשת מבורא עולם שזה ייצא משתלב.
אז קדימה מותק, תמחקי את הפרצוף ההמום מפניך ותתחילי לאכול.
בתיאבון!