אמונה.
זהו הנושא המרכזי בפרשה.
האם אנחנו מאמינים?
סומכים על ה’?
סומכים שהוא ממטיר לנו לחם מן השמים בדיוק בזמן הנכון ובמידה הנכונה?
סומכים עליו שכשפרעה וכל רכבו ועבדיו מתקרבים שיהיה בסדר?
או מפקפקים, מתלוננים. עייפים, רעבים וצמאים.
אחרי הנס הגדול של קריעת ים סוף כתוב “ויאמינו בה’ ובמשה עבדו” (י”ד:ל”א).
לאחר שראו את יד ה’ הגדולה, האמנו.
ולאחר שלושה ימים כבר שכחנו. היינו צמאים.
אולי גם רעבים ועייפים.
ושוב בסוף הפרשה מופיעה האמונה, אך בלבוש מפתיע משהו. כאשר עם ישראל נלחם בעמלק משה מרים את ידיו. ידיו היו כבדות, אהרון וחור תמכו בו.
“ויהי ידיו אמונה” (י”ז:י”ב). כך כתוב בפסוק.
מה זה אומר? איך ידיים הן אמונה?
רש”י מביא את דברי הגמרא (ראש השנה כ”ט ע”א) שכאשר עם ישראל ראו את ידי משה המורמות הן נזכרו באביהם שבשמיים. אולי ידי משה הוסיפו אמונה בעם ישראל.
הרשב”ם מסביר את המילים ויהי ידיו אמונה “קיימין בחוזקן”. אמונה זוהי עצמה, חוזק. יציבות. יתד נאמן – כמו יתד שתקוע חזק בקרקע. כך היא האמונה. האמונה היא עוגן.
רבי נחמן מביא את תרגום אונקלוס למילים “ויהי ידיו אמונה”. אונקלוס מפרש “פרישן בצלו”, פרושות בתפילה.
רבי נחמן מסברי שאמונה היא תפילה, תפילה היא אמונה. (ליקוטי מוהר”ן ט)
תפילה ללא אמונה היא חסרת משמעות. למי בכלל מתפללים? ולשם מה?
אך יש כאן אמירה נוספת, הביטוי האולטימטיבי של אמונה היא תפילה. כאשר אדם מאמין באופן אולטימטיבי, הוא שופע תפילה. הוא מתפלל באופן טבעי וספונטני, אולי בדומה לדברי הרב קוק שהנשמה בתפילה מתמדת. מתפללת תמיד.
וכלי המלחמה החזק ביותר, הוא כמובן תפילה.
רבי נחמן מוסיף (ליקוטי מוהר”ן צ”א) שיש רמות שונות של אמונה. ישנה אמונה שהיא בלב. אך העיקר, הוא אומר, שהאמונה תתפשט בכל האיברים. וכן, גם בידיים.
כיצד האמונה מתפשטת בכל הגוף, בכל האיברים?
רבי נחמן מסביר שהאמונה מתחילה בלב. ואם עושים עם איברי הגוף מעשי מצווה, האמונה יכולה להתפשט גם לאיברים. אם נאמין.
אם נאמין במעשים ובכך שהם פועלים, שהם מורידים קדושה, אז הם יפעלו את פעולתם. יקדשו אותנו. ונהיה באמונה.
ולאחר שהאמונה מתפשטת בכל הגוף היא יכולה גם לחדור לשכל.
כי האמונה לא תמיד חודרת לשכל. זה לא פשוט להאמין גם בשכל.
אם נפעל ונאמין, אולי נזכה שהאמונה תתפשט בגוף.
ותגיע גם לשכל.
ונאמין בה’, ובמשה עבדו. ובעצמנו, עבדיו.
ואם נהיה מוצפים באמונה אולי גם נוכל להילחם בעמלק. ובכל גילויי עמלק.
אמן.
הבאתי גם את מילותיו של רבי נחמן עצמו כי הן כל כך יפות:
ליקוטי מוהר“ן תורה צ”א
כי יש כמה מיני אמונה, יש אמונה שהוא רק בלב. והעיקר שצריך להיות לאדם אמונה כ”כ, עד שיתפשט בכל האיברים. כמ”ש בכתבי האר”י שצריך להגביה ידיו בשעת נטילה נגד הראש, כדי לקבל הקדושה. נמצא שצריך לזה אמונה בהידים, להאמין שמחמת שמגביה ידיו כנגד הראש, מקבל הקדושה. כי בלא אמונה אינו כלום, כמ”ש (תהלים קיט) כל מצותיך אמונה. וכשיש לו אמונה כזו, בא מן האמונה אל השכל. וכל מה שמחזיק א”ע באמונה, בא אל שכל יותר. כי הדבר שהיה צריך מתחילה להאמין, עכשיו כשבא אל אמונה יותר גדולה, מבין הדבר הראשון בשכל. וזה שכתוב במשה ויהי ידיו אמונה, שהי’ לו אמונה כ”כ גדולה, עד שנתפשט בכל האברים, שאפי’ בידיו הי’ האמונה כ”כ גדולה, עד בא השמש, היינו להשכל של הדבר, ושמש הוא בחי’ חכמה כמובא אצלינו (לעיל בסי’ א)