וזוהי רק ההתחלה | רחל וינשטיין
עם ישראל יוצא ממצרים. נקרע לו הים. הוא יוצא בריא ושלם, שמח וטוב לב. תופים ומחולות. שיר סיום.
נכון?
אז זהו שלא.
וזוהי רק ההתחלה כמו שאומרים.
וכבר בהתחלה, מגיעות התלונות. ולאחר התלונות, הפתרונות. המתקת המים, השליו והמן.
תחילת החיים במדבר. המסעות.
ויסעו ויחנו, ויסעו ויחנו.
תחילת ירידת המן – המן שיזין את עם ישראל יום יום ארבעים שנה. “עד בואם אל ארץ נושבת.”
עם ישראל לומד חיים חדשים. חיים במדבר. חיים מחוץ למצרים. חיים של עם. של עם ה’.
סביב המן יש תיאור של חיים חדשים אלו. מה מאפיין אותם, במה הם שונים מן החיים במצרים.
במצרים ישבנו על סיר הבשר ואכלנו לחם לשובע. הייתה אספקה קבועה. לא דאגנו מה יהיה מחר.
לעומת זאת את המן אסור להותיר עד בוקר. וגם אם נותיר, זה לא יעזור. המן יבאיש.
הקב”ה מנסה לסגל לעם ישראל הרגלים חדשים. לסמוך עליו. להאמין. לא לדאוג מה יהיה מחר, לא לחסוך.
וזה קשה. הם רגילים לשבת על סיר הבשר ולאכול לחם לשובע. לאספקת מים קבועה. לביטחון כלכלי.
היום היינו קוראים להרגלים אלו חוסר אחריות, או עוני. מי שאין לו תלוש קבוע וחסכונות בבנק – מה יהיה?
ה’ מצווה לשמור מנה שאחת של מן לדורות. בצנצנת. שלא נשכח. כלומר שיש ציפייה שניקח משהו מן ההנהגה הזו.
רש”י מספר שבימי ירמיהו כאשר הוכיח את העם על כך שלא עסקו בתורה הם ענו לו שהם חייבים להתפרנס. מיד שלף להם ירמיהו את צנצנת המן ואמר “ראו בזה נתפרנסו אבותיכם, הרבה שלוחין יש לו למקום להכין מזון ליראיו”.
ויחד עם המן מגיעה השבת. שהיא אולי הדרך שלנו להתחבר להנהגה של המן. יש יום שבו לא עובדים, נזכרים שהרבה שלוחין יש לו למקום. האשליה שאנו חיים בה שהכל תלוי בנו מתבדה.
הנה, עצרנו. ל25 שעות. הכל קרס?
לא שידוע לי.
המן מזכיר לנו את הצד הזה.
אמנם לא צריך להתבטל כל היום ולחכות שהכל יסתדר, גם את המן היו צריכים בני ישראל לאסוף. אבל גם לא צריך להיות היסטריים. ואולי גם אם נאסוף ונאסוף מאמצינו יעלו רימה והלחם יבאיש.
אז נכון שמהרבה בחינות הרבה מאיתנו חיים היום על סיר הבשר. בביטחון כלכלי מסוים. עם תלוש משכורת וחסכונות בבנק. יש כמובן הרבה כאלו שלא.
אך גם למי שכן מידי פעם מתגלים הסדקים. התמונה המושלמת מיטשטשת ונזכרים שיש כאן אשליה. שהביטחון הפיזי הוא ציפוי דק מן הדקים שמסתיר מאיתנו אור גדול.
כי טעמו כצפיחית מדבש והוא יורד מן השמים. המן שה’ מוריד לנו נפלא ומתוק. ודווקא הסדקים בחיים המסודרים שלנו מגלים אותו.