ואולי? | פ’ ואתחנן | רחל וינשטיין

ואתחנן אל ה’ בעת ההיא לאמר.

מתי מתחננים?

משה מתחנן, ה’ חונן אותנו בדעת, בתפילה אומרים תחנון.

ומהו תחנון?

לפני כמה שבועות שאלתי קבוצת ילדות בנות 12 מה זה להתחננן. הן ענו שלהתחנן זה לבקש ממש ממש.

רש”י מביא שני פירושים למילה ואתחנן. מתנת חינם או תפילה.

מהי מתנת חינם?

כשמבקשים משהו שלא מגיע לנו.

כשמגיע לנו, אנחנו דורשים. כשלא מגיע לנו אנחנו מבקשים, אנו מתחננים.

ומה משה מבקש?

בסך הכל משה ביקש להיכנס לארץ ישראל.

את מה שהוא מבקש אנו קיבלנו.

האם משה לא ידע שלא מגיע לו להיכנס לארץ?

משה יודע שלא מגיע לו להיכנס לארץ ישראל, הוא חטא, וזה עונשו. אך הוא לא יכול שלא לבקש. הוא רוצה כל כך להיכנס לארץ המובטחת. הוא רוצה כל כך לראות את הארץ שאליה פסע 40 שנה.

והוא נענה בשלילה.

על מה אנחנו מתחננים?

כל אחד והתחינה שלו.

הרש”ר הירש מוסיף פירוש על המילה תחינה. הוא מסביר שלמצוא חן זה להיות ראוי, להתחנן זה לעבור תהליך שבסופו אהיה ראוי.

להתחנן זה תהליך. התהליך מתחיל בהבנה שמה שאני מאד רוצה, בעצם לא מגיע לי.

זה צעד ראשון חשוב מאד.

יש המון דברים בחיים שאנו מקבלים כמובנים מאליהם, אם פתאום הם נעלמים לנו אנו זועקים מרוב חוסר צדק.

ואולי לא הכל מגיע לנו? אולי קיבלנו מתנת חינם, וכאשר מתנת החינם נשלפת מבין ידינו – כדי לזכות בה צריך תחילה להבין. להבין שלא הכל מגיע לי.

ואז צריך להתחנן – לעבור תהליך. להגיע להבנה מחודשת שלי את עצמי, שלי את המציאות. לנסות להבין מדוע לא מגיע לי. לאן אני צריכה להתקדם.

ולפעמים פשוט לא מגיע לי…

כמו משה.

משה מסביר לנו בפרשה הזו שהוא התחנן, ושלא מגיע לו. אולי זה המסר שמשה מוסר לנו בפרשה זו, לא הכל מגיע לנו.

ואולי הוא בא להזכיר לנו שגם כשלא מגיע לנו, מותר להתחנן. אולי צריך להתחנן. כמה פעמים ויתרנו מראש על מטרות נעלות ביותר כי “זה לא ילך?”

אם זה לעזור לחברה בצרה, או לשנות משהו בעולם.

משה בפרשה זו מוסר לנו מסר. אם זה באמת כל כך חשוב, מנסים. גם אם הניסיון מועד לכישלון. גם אם ההגיון אומר שזה חסר תועלת. ובמקרה הזה באמת אין שינוי בגזר הדין. לכאורה יש כישלון.

ואולי הצלחה אינה נבחנת על פי התוצאה אלא על פי התהליך, והעובדה שבקשתו של משה נענתה בשלילה אינה כישלון. הוא התחנן. אולי זהו עצם העניין.

ואולי משה מוסר לנו מסר נוסף. להבין כמה מתנות חינם יש לנו. עם ישראל שעומד לפני הכניסה לארץ פתאום מפנים את העובדה שהם נכנסים לארץ, ומשה לא.

לפעמים אנחנו מבינים מה היה לנו רק שהוא כבר איננו. או כשרואים שאחרים מתאמצים כל כך להשיג את מה שלנו בא בקלות.

לדעתי יש בפרשה הזו תזכורת להעריך את מה שיש. להבין שלא מגיע לנו כלום. ויש לנו כל כך הרבה!

אולי חלק מן השינוי שצריך לעבור בשביל לזכות ולהיות ראויים, הוא בדיוק זה. ההבנה שלא מגיע לנו, יחד עם ההבנה שיש לנו, והבנת החשיבות של להתאמץ למען מה שחשוב לנו.

אולי התהליך הזה יוצר מצב שכן יגיע לנו. או שכמעט יגיע לנו. או שיגיע למישהו אחר? או שפשוט צריך לעבור את התהליך ללא קשר לתוצאה הסופית.

שנזכה.