מה הדבר הכי חשוב להגיע איתו ללידה? אם שכחתי הכל, איזה פרט אסור לי לשכוח? וזה כל דולה ומיילדת תאמר- לשחרר, להרפות.
ההרפיה מסייעת לקדם את פתיחת צוואר הרחם בלידה (על ידי שמסייעת בשחרור הורמון האוקסיטוצין), ובנוסף היא מסייעת לגוף לשאת את הכאב (על ידי שמסייעת בשחרור האנדורפינים). ישנם כלים מעשיים רבים לשחרר את הגוף בלידה עליהם כתבתי בעבר. ומלבד הכלים המעשיים, ישנו כלי אמוני שאותו מלמד אותנו רבי נחמן מברסלב בתורה קנ”ה, שהוא למידה ממידותיו של הקב”ה, מידת “ארך אפים”-
ליקוטי מוהר”ן ,תורה קנ”ה “וְזֶה בְּחִינַת אֶרֶךְ אַפַּיִם, הַיְנוּ מַה שֶּׁאֵינוֹ יָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר, וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל שׁוּם בִּטּוּל וּבִלְבּוּל בַּעֲבוֹדָתוֹ, רַק עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ, זֶה בְּחִינַת אֶרֶךְ אַפַּיִם. שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר יָכוֹל לְבַלְבֵּל אוֹתוֹ, כִּי לֹא אִכְפַּת לֵהּ שׁוּם דָּבָר, רַק עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ:” ארך אפים זוהי סבלנות שמקורה באמונה. סבלנות כלפי המציאות הנגלית, שאף על פי שהיא איננה מממשת בהווה את הרצון שלי, אני מתחזקת באמונה . איך פועלים בתוך מציאות כזאת? “כִּי לֹא אִכְפַּת לֵהּ שׁוּם דָּבָר, רַק עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ:” אני מפרידה בין העשייה שלי שמונעת מרצונותיי הגבוהים שרוצים הכי טוב שאפשר, לבין התוצאות בפועל שלא תלויות בי. לכאורה יש סתירה בין עשיה במסירות נפש בעקשנות גדולה על מנת להשיג את רצונותיי, לבין מצב של הרפיה מוחלטת שמשליכה הכול על ד’ יתברך. לכאורה אדם שפועל במסירות ללא גבול להשיג את מטרותיו, איננו יכול להיות בעל “ארך אפים”. ולכאורה אדם בעל “ארך אפים” איננו יכול לפעול בעקשנות לממש את רצונו, וניתן דוגמא. למצב זה משפת הלידה- האם יכולה אישה הפועלת במסירות נפש בכול דרך אפשרית שתהיה לה לידה טבעית להיות בעלת “ארך אפים”? האם היא יכולה להגיע למצב של הרפיה אמיתית בלידתה? כיצד אפשר להיות רפויה כאשר אני במלחמה של עשיה על מנת לעזור לגופי לעשות את שלו על הצד הטוב ביותר? רבי נחמן מלמד אותנו פתרון תודעתי, להפריד בין ההשתדלות לתוצאות. זוהי ההרפיה האמיתית. ההשתדלות היא בידנו, ואותה אנחנו נדרשים לעשות הכי טוב שביכולתנו. התוצאה איננה שלנו. היא של ד’. ולכן גם כאשר נחלנו הצלחה אנחנו מודים לו יתברך. לא ההצלחות שלנו, ולא הכישלונות שלנו . הדבר היחיד המסור בידנו זה ההשתדלות שלנו לפי הכלים שבידנו. ללידה אני מגיעה בעשיה רפויה, בעשיה במסירות נפש למען גופי והעובר שבתוכי, והרפיה מוחלטת של התוצאות שאינן שלי. מניסיוני כדולה ראיתי לא מעט פעמים שכאשר האישה מייאשת מהתוצאות, זאת אומרת, מתייאשת מיכולתה לשאת כאב, או מתייאשת מלידה טבעית, דווקא אז מתרחשת הישועה. פתאום משהו בגוף משתחרר ונפתח. תופעת הלוואי הטובה של הייאוש , היא השחרור מהתוצאות שרציתי. שחרור זה מאפשר לעיתים הרפיה של הגוף והנפש, ודווקא אז למרבה האבסורד משהו באישה נפתח. לכתחילה איננו צריכות להגיע למצב של יאוש על מנת לשחרר את התוצאות. לכתחילה עלינו לבוא מתודעה המפרידה בין העשייה לתוצאה. על ידי שאני נוכחת בעשייתי בהווה במלאות ללא קשר לתוצאות שיתרחשו בעתיד, אני מסגלת את מידתו של הקב”ה, מידת “ארך אפים”. ואני עושה במסירות רפויה את עבודתי. מתוך אמונה שהתוצאות אינן שלי והן מאתו יתברך. וכאן גם הענווה שלנו מול הקב”ה בלידה, איננו יודעות מהן תוכניותיו, והיכן ומתי ומאיפה תינוק זה אמור להיוולד. זוהי ההרפיה האמיתית מהתוצאות. ובתוך כל האי ידיעה אני יודעת דבר אחד- אני עושה את ההשתדלות שלי על הצד הטוב ביותר, והשאר זה שלו יתברך.
רחלי וינשטוק, דולה, הכנה ללידה לגוף ולנפש.