בס"ד
הרצאה בנושא : "דוגמה אישית"
:לתת מה שיש.
"ההערות הם גורעות". מאת היועצת רויטל רחל צדוק תח"י
תוכנית:
*"תרבות רעה בתוך ביתו של אדם. היא המלחמה האחרונה, היא מלחמת האמונה".
*חובתנו כלפי הבעל והילדים, במלחמת קיום הזו!
* דוגמא אישית, כח בלי דיבור.
*חינוך, זה נתינה.
*אדם משפיע רק מימה שיש לו.
*החיסרון של ילדי ובעלי, היא החיסרון שלי, וההפך.
*לדעת להכיר טובה ולהודות.
*יסוד גדול להצלחה:"להיות בשמחה אמיתית=אמונה.
*האם זו מציאה להיות יהודי ?
*ההורה נגוע בנגיעות שמעיר לבנו.
*איך מונעים הערות?
*גורם הלחץ והביקורת :"אישה חולת ניקיון".
*מה ההבדל בן חינוך לאילוף?
למדנו בשיעור שעבר על מידת הסבלנות כמה יקרה וחשובה היא, היום נלמד את חשיבות "הדוגמה האישית"
-(כתוב בברכות ז’):" אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בר יוחאי:" קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג".
פעם סיפר הרב לוינשטין ששמע שהחפץ חיים אמר:"כי תהיה מלחמת העולם השלישית שכנגדה מלחמת העולם הראשונה והשניה, תראה כמו משחק". והחפץ חיים התכוון בעיקר לכך שיהיה חושך "באמונה", ואנחנו נמצאים כעט בעצומה של המלחמה הזו!
כאשר מדובר בבנינו הסוטים ח"ו מדרך ה"…, סוג מלחמה כזו לא הכרנו מעולם,
כפי שכתוב בספר "פרשת הכסף" מהרב שלום מבלז, שהיה אומר :" בעקבות משיחא חינוך הבנים ושלום הבית, יהיה קשה כניסיון עקדת יצחק.
ריבונו של עולם איך מגיבים מול מלחמה כזו?
-יש להתחזק בהתמודדות באמונה. וזוהי העברה על מידותינו שלפעמים צריך לשתוק, ולהתבזות.
*א. שנדע כיצד לנהוג, ומה חובתנו כלפי הבעל והילדים.
*ב.שנהיה רגועים ושלווים ולא מתוחים ולחוצים, ונשמור בכך על בריאותנו הגופנית והנפשית.
*ג. נתעלה במעלות ומדרגות האמונה, וזה המבחן.
*ד. נתקן את מידותינו, כאב ואם.
*ה. נועיל להם להיחלץ ממצבם, ולפחות נקל עליהם את צערם ועוגמת נפש המכוסה והעמוקה בתוכם. ונחזק גם אותם באמונה כי היא הכלי זין של כל אחד בפרט בדור הזה.
המטרה היא להשלים את החסר לנו בעצמנו כפי שנאמר בבראשית :
"אשר ברא אלו-קים לעשות". ובזה נגרום להם ולכולנו הצלחה לגאולת הנפש והגוף.
והרי שכולנו התחלנו שווה בשווה ללא הפליה תחת הר סיני, בהתחלה חדשה לשמירת התורה והמצוות. וכאן נמדדת הבחירה.
זהו יסוד עיקרי בחינוך הילדים, שלמעשה ממתיק ומבטל את כל הקושי והמרה השחורה שמצויים לעיתים קרובות, וכל החינוך הילדים תלוי בו בדוגמה האישית של ההורה. ומכאן לקחת את המוסר בישוב הדעת, ולעבודה עצמית.
צריך לדעת ולהפנים, שחינוך זה נתינה, כל נקודה שההורה רוצה לחנך בה את ילדו, הוא למעשה צריך לתת לו אותה, כגון: מידות טובות, דרך ארץ, יראת שמים וכו’. ומה שיוצא מהלב נכנס ללב".
השאלה הנשאלת:"האם אדם יכול לתת דבר שאין לו"? וודאי שלא!
וכמו שבגשמיות זה מובן, ככה זה בדיוק ברוחניות, ועל זה נאמר כל מי שיש לו יראת ש מים דבריו נשמעים מדוע?
כי הוא מכניס יראת שמים במי ששומע אותו, ולכן אותו אדם מקבל את דבריו.
וכן על זה הדרך בכל דבר- אדם משפיע רק מה שיש לו, מה שהוא השיג בכוחות עצמו.
לדוגמא, רק אדם שיש לו שימחה יכול לתת שימחה. אמונה, סבלנות.
הכל תלוי, כמה שההורה עצמו אוחז בו, אפילו דברים פשוטים גם מבחינה גשמית.
ולכן רואים שהורים שפגמו בחינוך שלהם, גם הם לא יכולים לתת את הדברים שהחסירו מהם, אלא אם כן יעשו עבודה עצמית, שישלימו בעצמם את החסר.
נמצא שכל הורה צריך שתהיה לו עבודה עצמית, כי לכל אחד חסר מה שחסר.
-כשהורה בא ומתלונן על ילדו, אני אומרת לו שהוא יבוא קודם אלי ומברכת אותו שיצליח בעבודת המידות שלו קודם.
על פי יסוד זה שאדם יכול לתת רק מה שיש לו מבינים את התוצאות בחינוך.
-סיפור מפי "החפץ חיים", על זוג שבא אליו בנושא הקושי על הילד בן ה:3
ואם אתם ריקים מה תתנו לו?
(ולכן בשידוכים בודקים מיהם גם ההורים).
אל דאגה אף פעם לא מאוחר, רק אם נבין שהילדים הם המראה שלנו נדע איך להועיל נכון.
-כל חיסרון שהאישה רואה, שתדע שזה החיסרון שלה ושל בעלה.
כל נקודה שההורים רואים שקשה להם לחנך, זה משום שלהם חסר בנקודה הזאת, וזאת הסיבה שקשה להם כי אין להם מה לתת לילד, ולכן ברור שאין להם שום הצדקה להעיר הערות במקום שהם פגועים בו.
אלא צריך לעבוד על הנקודה החסרה שתהיה אצלם מתוקנת, ואז ייגשו לילד בצורה אחרת יותר חיובית.
ההורים צריכים להתפלל על עצמם אפה שהם רואים חיסרון בילדים.
ידיעת היסוד הזה נותנת להורים כלים איך להתמודד עם בעיות קשות.
•- במקום להצטער ולטפח הטפת מוסר,גערות, ותחבולות שגם לא מועילות, יכולים ההורים לחפש איך להשלים את חסרונם, כי על עצמם בוודאי יכולים להשפיע.
•- ולאט לאט יראו איך השינוי שלהם משפיע על הילד.
ולכן הדרך הארוכה, היא הדרך הקצרה. (סיפור). וזוהי שתוביל לשינויים אמיתיים.
-ואילו הדרך הקצרה של איומים וגערות, היא דרך ארוכה שאף פעם לא נגמרת.
וכשילדים אלו יגדלו הם יעבירו לילדיהם את אותו מסר, וכך ימשיך העניין להתגלגל, עד שאולי יזכה ויקום איזה חכם ויקח את עצמו לידיים.
זה הכלל אי אפשר לשקר בחינוך ילדים או לעשות הצגות.
-תודה מילה חשובה-חשוב מאוד להרגיל את הילדים להכיר טובה ,לומר "תודה", ומכאן ידעו להודות על הטוב שה"… עושה איתם. זה הגורם העקרי להיות שמח בחלקו. וכאן נכנס העיקרון של הדוגמא האישית.
ולכן ראוי שההורים יבדקו קודם כל את עצמם.
-העצה הראשונה שמדברים עליה חז"ל היא מידת :"השמחה", שעליה צריך לעבוד. נמצא שיסוד גדול בחינוך ובזוגיות, זה פשוט להיות בשמחה.
שמחה אמיתית, שיהיה שמח תמיד לא רק כשהולך לי, אלא דווקא בזמן הניסיון. וזה אפשרי אך ורק על ידי עבודה.
–האם זו מציאה להיות יהודי?
–זה מובן לכל בר דעת, שכאשר הילד גדל להורים עצובים ומדוכאים, הוא מבין שזו לא מציאה להיות יהודי והעובדה שהוריו דתיים והם לא שמחים כלל, אז למה שיחיה ככה ? וכי מגיע עונש להיות מדוכא, בזמן שהוא רואה בחוץ בעולם השקר, כאילו אנשים חיים שמחים?
לדוגמא:"ילד שאמר, איך אני שונא את השבת חס ושלום, אצלנו תמיד יש לחץ ומתח, וההורים תמיד מלחיצים".
זה נחקק בילדים, והם רואים את הצד השלילי של העונג האמיתי.
וההפך אם ההרגשה רגועה ונעימה בקבלת שבת, אזי הילדים נהנים, ויבינו שזהו העונג האמיתי, ויבחרו בחיים האמיתיים, ובאופן טבעי, הם ירצו להיות כמו אבא ואימא.
וזאת הסיבה שילדים צריכים לגדול באווירה של אהבה ואריכות אפיים, בשביל שיהיו בריאים בנפשם ויצליחו בחיים.
ואל נשכח שגם אנחנו הינו ילדים והרגשנו מה שהפריע לנו ונהננו מזמנים
נעימים וידענו להעריך אותם.
בחור אחד אמר לי בייעוץ:"לא זכור לי שום זמן נחמד ונעים מהילדות, אני מעדיף לא ליזכור או לדבר על כך".
-וכן יש הורים מסכנים, שעייפים מן החיים ומר להם, ובגלל מצבם, הם דנים את ילדיהם לכף חובה, רחמנא ליצלן, ומתנכלים לילדים. זה דבר שהדעת לא סובלת, ואדם כזה נקרא שהוא שונא את עצמו. וההורה יכול להעיר לילד בצורה מזלזלת כמו:"תישן, תלך מפה, תזוז כבר! וכו"
-במילים אחרות ההורה חושב שהוא מפקד צבא.
– מי נגוע בהערות?
הרי שאם ההורה יסתכל על עצמו, יראה שהוא בעצמו נגוע בהערות שהוא מעיר לילדו.
כל הקשיים באים להורה כאשר הוא רוצה שבנו יצא מעולמו של הילד, ויכנס לעולם שלו, ושוכח שילד לא נולד מבוגר, מחמת זה, צריך לראות את הנקודות הטובות של הילד. ולהתנהג איתו בהתאם לגילו.
כל אדם יודע כמה זה מתסכל כשדורשים ממנו דבר שהוא לא מסוגל לעשות, ויש הבדל גדול בן לדרוש לבן לבקש. שהדרישה יכולה להוות איום ולחץ.
ולכן לפעמים מערכת ההגנה הטבעית של הילד גורמת לכך, שהוא פשוט כבר לא שומע מה ההורים אומרים לו,כי היה שומע את כל ההערות, היה יכול למות ח"ו. וזה גורם להורים צער מיותר, כאלו היא אומרת:"אין לי זכות שיהיו לי לילדים טובים".
ומצב זה יכול לגרום לבעיות אחרות.
ולכן כל אחת מאיתנו תחשוב, מה היא יכולה לשנות כדי שיהיה יותר טוב.
כי ככול שהילד יגדל ללא הערות, הוא יגדל יותר בריא בנפשו, וככה היא פחות תעייף את נפשה, בהתנגדויות, שזה דבר שמתיש את הנפש וגורם לעייפות.
–אומר הרב וולבא:"ההערות מזיקות מאוד לנפש, וגם בנוגע לזוגיות".
-שאלה:"שילד גודל בבית שיש לו רוב הזמן הערות, איך הוא יוכל להגיב כשיקים את ביתו"?
כל הערה של אשתו הוא רואה פגיעה נוספת, בהמשך למה שחיי בביתו כילד, ולכן כל דבר קטן הופך למריבה.
–איך מונעים את ההערות ?
מכינים את השטח כמו שיודעים שתינוק לא מבין מהם הסכנות בבית, כך מרחיקים ממנו את הדברים המסכנים. הרי כל העניין של חינוך הוא כיבוי האש כל הזמן.וצריך לדעת איך למנוע את המצבים המלחיצים ללא תועלת.
-גורם הלחץ, מחלת הניקיון.
–לפעמים אישה היא חולת ניקיון, שאם היה עובר ביקורת של משרד הבריאות בתור חדר ניתוחים, היה עובר בהצלחה גמורה.ובגלל זה הילדים הם חולי -עצבים. המידה הזאת, להיות נקייה יותר מידי, נובעת מכך שהאישה לא מבינה ,בשביל מה ה"… נתן לה בית. היא צריכה לדעת שאין ניקיון מושלם. כאשר האימא תבין ותשנה את ראיית בנושא, היא תראה שינוי אצל ילדיה.
חשוב לתת קודם כל חופש ואחר כך לבקש לארגן ולסדר. כי ילד צריך לגדול בצורה טבעית ולא בדחיקת רגשות.
כי הילד לא תמיד מבין שההערות הם לטובתו. ואז הוא יפתח שנאה כלפי הוריו, יתמלא מחשבות רעות, ילך בצער ובעצבות ויהיה נתק בנו לבין הוריו.
ואל נשכח שההתפתחות הטבעית של הילד גורמת לו "הצלחה".
ילד שגודל בבית שיש בו איומים, גודל עם פחדים ולכן הוא לא זז, ונראה כאלו הוא ילד טוב, מפני שהוא חי בתוך צינוק, איך הוא יזוז?
אנחנו שוכחים שהילדים הם לא "מלאך ה"… צב-קות", שביטל את יצרו הרע ובוודאי הוא יכול לשלוט על עצמו בקלי קלות.
ואסור לנו להתייאש מן הרחמים, ומי שמתייאש, שורש הבעיה שלו היא גאווה.
*-מה ההבדל בן חינוך לאילוף?
* חינוך :פירושו להנחיל לילדים "ערכים" של חיים ואמונה, שמחה וחסד. ולעל ידי שמחדירים בהם מידות טובות דרך דוגמא אישית, אזי רואים המשכיות בחינוך והצלחה.
החינוך זוהי דרך שהיא באמת יותר ארוכה ויותר קשה, ההורה צריך עבודה עצמית והרבה נתינה, וזה לוקח זמן להגיע לתוצאות, אבל גדל כאן אדם עם נפש בריאה, מלא בחיות ואהבה לחיים עם בטחון עצמי, וכל ערך שהוא יפנים, הוא יפנים מאהבה והבנה. ועל זה נאמר :"וגם כי יזקין לא יסור ממנה".
*לעומת זאת אילוף: פירושו לאיים ולהפחיד את הילד, שיתנהג כפי אותם ערכים שההורה מנופף בהם, והוא נעשה פשוט כמו חיה מאולפת או מעולפת, שכשהבעלים שלה עושים סימן, צריכים לעשות ככה.
אילוף זו דרך קלה ומהירה, שיש לה תוצאות נכרות לעין, אבל בדרך זו מאבדים את הילד עצמו, את הנשמה שלו ,את החיות והרצון שלו, וכשהוא יוכל להשתחרר יום אחד, הוא ישתחרר בגדול. ואז גם יצבור קשיים בנישואין שלו אם בכלל ירצה להתחתן שמא יפגע גם הוא בילדיו, וידחה את החתונה לכמה שיותר מאוחר. (סיפור על בחורה שהגיע לרב בגיל 40 לקבל ברכה לזיווג).
*השאלה הנשאלת:"האם אנחנו רוצים שהילדים יהיו מאולפים או מחונכים?
האחריות של ההורים, היא לרצות ולדעת את העבודה שעליהם לעשות הכל כדי לא לפגוע בילד הבוגר של מחר ולסייע לו להגיע כמה שיותר לתוצאות עם כלים שידע להתמודד איתם בחיים מתוך שמחה עידוד וסבלנות.
ולא נשכח, כאשר אדם קיבל טוב בילדותו, אז הוא נותן טוב בבגרותו.
ומעל הכל התפילה המועילה בכל דבר.
ויהי רצון שלא תצא תקלה מתחת ידינו, ויהיו כל דברנו להועיל ולהציל.
מאת היועצת רויטל רחל צדוק תח"י
לכל מיידע נוסף הזמנת הרצאות, אבחונים וטיפולים ,בטל:0522529857