בהתחלה יש חלום. בעצם עוד לפני ההתחלה.
ואז יוצא יצור נפלא, רך ומתוק. חסר אונים. חומר גלם.בריה חדשה. אוכל, בוכה, ישן. כן, אז הוא גם כבר מחייך. חיוך פתוח, ללא סינון. ללא ביקורת. לכל העולם.
ועם הזמן הוא גדל. וצרכיו גדלים. ועצמאותו גדלה. וחומר הגלם תופס צורה. לא בדיוק כמו שחשבנו.
ויש לפעמים עימותים.
ומה עם החלום? האם הוא מי שחלמתי שהיה?
ולאט לאט אני מבינה שהוא הוא, והחלום זה אני.
והוא נפלא כמות שהוא, עם כל האכזבה והמורכבות. כי בעצם חשבתי שהוא אני. שהוא החלום שלי.
אבל גם לו יש חלום. כן, כן.
ובכל זאת הוא גם החלום שלי, לא? ומתוקף תפקידי כחולמת חלומות עלי גם לעצב את עתידן, לנהל את התפתחותן.
נכון?!
וגם אני החלום של מישהו אחר. ואולי גם אני קצת איכזבתי וחלמתי חלום קצת חדש ושונה.
ואולי ראש השנה זו הזדמנות קצת לחזור לחלום. או לחלומות.
היום הרת עולם. לחזור לתקופה הקסומה של ההריון. התקופה שבה בחרנו שם למי שעוד בכלל לא הכרנו. בחרנו לו יעוד. הכל עוד היה אפשרי. דף חלק.
בראש השנה אפשר לעמוד מול הילד העכשיוי, האני העכשיוי, ובו זמנית לראות נכוחה את החלום. את יום היוולדו של החלום. והזמן כאילו עוצר מלכת. יש לידה מחודשת, התחלה חדשה.
דף חלק, שאינו חלק. הוה עבר ועתיד ניצבים מולנו. ואפשר לבחור. צריך לבחור.
אפשר לחלום מחדש, עם קצת יותר אינפורמציה. חלום אולי קצת יותר בוגר, יותר מבין. להתחיל מחדש ממקום אחר.
להסתכל על ההוה, העבר והעתיד בעין חדשה.
להשלים עם המציאות, ולהשלים את המציאות.
להתחיל מחדש, מסע חדש ישן.
להסתכל על אותו ילד ולראות בו עבר הווה ועתיד. עובר ברחם, תינוק, ילד, איש.
לאהוב את מי שהוא עכשיו, ומי שהוא היה ועתיד להיות.
להסתכל על עצמי, ולראות….
כך ה’ מסתכל עלינו בראש השנה. עבר הווה עתיד, חלומות ומציאות. עם אהבה גדולה ותקוות וחלומות.
שנזכה גם אנו לפתוח דף חדש. עם עצמנו, עם הסובבים אותנו, עם הקב”ה.
שנה טובה!