וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָיָה גִּבּוֹר חַיִל וְהוּא בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה | וַיּוֹלֶד גִּלְעָד אֶת יִפְתָּח. וַתֵּלֶד אֵשֶׁת גִּלְעָד לוֹ בָּנִים וַיִּגְדְּלוּ בְנֵי הָאִשָּׁה וַיְגָרְשׁוּ אֶת יִפְתָּח וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא תִנְחַל בְּבֵית אָבִינוּ כִּי בֶּן אִשָּׁה אַחֶרֶת אָתָּה. וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים וַיֵּצְאוּ עִמּו. (שופטים,י”א)
וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים. וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם. וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר. וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו. וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה. וַיְהִי יְהוָה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי. (פרשת וישב, בראשית ל”ח- ל”ט)
– – – – – –
בדידות קיומית. כבר שנים שאני עושה מזה רייטינג. זה מתחיל “בקטנה” כמו שאומרים. פה ושם הסתר פנים. את מתחילה לשאול את עצמך מה קורה, מרגישה קצת תקועה. משהו לא מסתדר לך, מישהי בעבודה, המשכורת שאת מקבלת, הבן זוג שאת מתקיימת איתו.. משהו קורה. יום אחד, את קמה בבוקר, ואחרי רצף אירועים מאד מכוונים את מרגישה שאין עולם. ולא, לא בצורה שרבי נחמן התכוון שנרגיש. במשך שלוש שנים (אולי יותר) מחיי חייתי חיים נורמלים לחלוטין. כשאני מתה. הייתי לבד בעולם כשלידי – מלא אנשים. (לא סתם אנשים. משפחה. חברים..) החיים זורקים אותך כל הזמן מחלום השגרה האולטימיטיבי, אל תוך בור עמוק ואפל שיש לו תחתית. ושם על התחתית הזאת – אמורים – לא להשתגע. אמורים לחכות לחבל הצלה. אמורים לחיות תוך כדי.
– – – – – – –
מה הופך אנשים סטנדרטים למצליחנים? עכשיו תחשבו מה הופך אנשים חסרי תמיכה, אהבה, משאבים, משפחה – למצליחינים? רק ד’.
יפתח הוא בן של אישה שלא קיבלה כתובה מאביו. הרד”ק טוען שהיא איננה קדשה אלא פשוט הייתה משבט שונה משבטו של גלעד אהובה והחליטה שהיא נשארת איתו בכל זאת בלי לקבל נחלה. (שכן היה עניין שכל בני השבט מתחתנים עם בנות השבט בגלל עניין העברת הנחלות משבט לשבט) אבל בואו נגיד שבאמת לאמא שלו היה עבר “לא משהו”. הוא גדל עם אביו ועם אחיו החורגים. האחים שלו לא מקבלים אותו ולו רק שלא ירש איתם את בית אביהם כי הוא אינו שייך לשבט. יפתח לא עומד בבושה ובהרגשת הניכור (המקרא לא מציין את יחסו של גלעד אביו – אליו) והוא – בורח מהבית. [ המלבי”ם,י”א,ג’ -‘ויברח’ וזה מורה שרצו להורגו עד שהוכרח לברוח] הוא בורח אל ארץ שקוראים לה טוב – מקום יישוב לא פופלרי ומיושב על כן לא מעשרים בו מעשרות ואנשים ריקים מתחברים ליפתח ומתחילים ל”הסתובב איתו” והופכים אותו למנהיגם.
יוסף – סיפור שונה אך קצת מזכיר – נשנא ע”י אחיו בצורה קיצונית עד שלא יכלו לומר לו שלום. עד כדי כך שהאחים עושים בית דין ומצביעים פה אחד שדינו לההרג. ככה. בקלות. הוא נזרק לבור וקורא אליהם ואין מי שאפילו יציץ לעברו. הם פשוט הולכים משם. (סטופ כדור הארץ – מדובר בשבטים הקדושים והכל פה נאמר ברגשי כבוד יש ניסיון להמחיש כדי לתת רקע לסיפור). יוסף מגיע למצרים, הארץ הכי טמאה על כדור הארץ – מגיע לבית פוטיפר ומשם, אחרי ניסיון כל כך גדול, מגיע לקָלָבּוּשׁ המצרי. בטח לא שועי עולם נמצאים שם.
ומה קורה שם – “וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כָּל הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה.” (בראשית ל”ט,כ”ב) על פי תרגום אונקולוס: ‘על מימרה הווה מתעבד’ הם בעצם עושים כל מה שהוא אומר להם לעשות.
בסופו של דבר שניהם הופכים להיות מנהיגים . שני אנשים בודדים בעולם הופכים לדבר הגדול הבא: יפתח מתמנה להיות ראש ולקצין על בני ישראל (אחרי שזקני גלעד באים לבקש את עזרתו במלחמה על עמון) יוסף מתמנה להיות נגיד על כל מצרים! ובכל זאת, יש הבדל ביניהם…
– – – – – – – –
הרגשות ניכור, שנאה, ובדידות הם סיטואציות שמכריחות את האדם, בעל כורחו, להכיר ולהתחבר אל עצמו. אין מפלט. את לבד, עם עצמך, בבור החשוך הזה, ואז זה מתחיל להבנות. כל אחת ומה שהיא בוחרת לבנות מעצמה. (תזכרי אפשר לגדל קרקע איתנה ופוריה, ואפשר להרקב בקרקע בוצנית) לרוב , כולנו מנסים להגיע למעלה, ואם כבר למעלה אז לטופ. להיות משהו. להיות מישהי. עם נוכחות. העניין הוא, וכאן טמון ההבדל בין יפתח ליוסף, אם מתוך הבור הזה בדרך לגדולתך – את גם מנסה להיות הכי בטופ בעבודהת ד’ או, ששם את מרשה לעצמך להיות כפי שאת.. על יפתח נאמר “לא היה בן תורה”. (הסיפור המפורסם של נדר יפתח ו”הקרבת” בתו לעולה הם שם דבר בנ”ך.ממליצה ללמוד עם מפרשים כי אין המקרא יוצר מידי פשוטו) יפתח נודר נדר לקראת מלחמתו בעמון ולבסוף התוצאה היא שלפי הבנתו עליו להקריב את בתו היחידה. “ולפי שלא היה בן תורה, איבד את בתו.. אמרה לו בתו: שמא כתוב בתורה שיקריבו נפשות? והלא כתיב “מן הבהמה ומן הבקר” אמר לה: בתי, נדרתי “והיה היוצא..” אמרה לו: הנחיני ואלך אצל בית הדין, שמא ימצאו פתח [התרה] לנדריך..” (ילקוט שמעוני,שופטים ס”ז)
הרמב”ן מסביר כי טעותו של יפתח הייתה שחשב שנדרו הוא נדר מלחמה ואי אפשר להתירו. הוא חשב כי בסמכותו לידור נדר הקשור בקרבן אדם וכי נדר זה בעל תוקף. דבר זה אינו נכון, כמובן..
אלא פנחס אמר: הוא צריך לי, ואני אלך אצלו? ויפתח אמר: אני ראש קציני ישראל, ואני הולך אצל פנחס? בין דין לדין אבדה הנערה ההיא..ושניהם נענשו בדמיה” (מדרש בראשית רבה, ס:ג)
לעומת זאת, יוסף הצדיק, בתוך גדולתו, שליט על כל מצרים , המעצמה הכי גדולה דאז. “וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה.
וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם…
וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה.” (פרשת ויגש, מ”ה)
– – – – – – – –
בדידות קיומית. זה לא מפסיק לעולם. כי זה אנחנו מול עצמנו. זה אנחנו מול מי שאמר והיה העולם.
מכירה הרבה אנשים בבור. אולי גם אני אחת מהם. ואני מאמינה בלב שלם שאכן “ישועת ד’ כהרף עין” ממש. אבל מה קורה בתוך הבור, מה נעשה ממני, בזמן הזה, עד לגדולתי? האם אני רואה בבור הזה רק תחנת מעבר זמנית או – הזדמנות? החיים לא מפסיקים לקרות. גם מעבר להסתר הפנים יש מטרה אחת – להצמיח את עצמך הכי טוב שיש כדי ש-לכשתגיעי למלכות (הפרטית שלך) תוכלי לדעת שעשית קניין בנפשך- ואת בת (תורה) ד’ אמיתית.
יהי רצון שמי שאמר והריץ את יוסף מן הבור – יריץ גם אותך, במאור פניו,עוד החודש הזה, לגאולה הפרטית, לגאולה האמיתית של כולנו – בית המקדש.
*הילולת יוסף הצדיק- א’ תמוז
ענבל (כבר לא נופר) דרעי