אלוקים לא חייב לי כלום- מעיין וינגרטן

כשהייתי ילדה קטנה, אבא שאל אם במקרה יש לי כסף קטן לתת לו. נתתי לו חמישה שקלים מקופת החיסכון שלי.

 למחרת ניגשתי אליו ואמרתי, “אבא, אתה חייב לי חמישה שקלים”. הוא התבונן בי מלמעלה למטה, נעץ מבט ואמר:

 “אני לא חייב לך כלום, בת שלי”, והושיט לי שטר של עשרה שקלים 

ככה גדלתי. בידיעה שאבא לא חייב לי כלום. 

לא אבא, לא החיים, לא הילדים שילדתי ולא הגוף שמשמש בית לרוח שלי. 

זהו חלק ממיל שכתבה  אשה יקרה מאוד  ,חני וינרוט ע”ה בערב ר”ה לפני שנתיים.

ולא יכלתי שלא להיזכר בו כשזכיתי להסיע לפני תקופה אשה , אמא לתינוק שעובר טיפולים כימותרפיים.

בדרך בעליות לעין כרם היא נושמת אוויר טהור של בוקר,מסתכלת על הנופ ההררי

 ואומרת לי -לעצמה   – טאטע קומט מיר גארנישט

     גוט ארבט נישט ביימיר

אבא לא חייב לי כלום   ,  אלוקים לא עובד אצלי

וממשיכה מתוך שלווה ועוצמה פנימית מדהימה – תודה ד” על עוד יום חדש , על שמש מאירה , על משב אוויר צונן

על אנשים טובים שמסיעים אותי ומסייעים , על ילדים שזכיתי ללדת

על בעל שתומך בי לאורך התקופה , על אמונה ותפילה ותקווה

ביקשתי ממנה להפסיק כי אני צריכה לנהוג ו…הדרך מטושטשת מדמעות שירדו להן לאיטן ממקום טהור של בושה גדולה וחרטה.

ככ התביישתי.  היא מודה ?!  היא מלאה בהכרת הטוב ובהודייה ?!

מה אומר ומה אדבר זו היתה חתיכת סטירת לחי.

מעניין שבהרצאה של פדות רוטנמר שמעתי שוב את אותם מילים. ממש.

פדות נמוכת קומה. מלאה בעוצמות גדולות. מורה בבי”ס בירושליים. נותנת הרצאות בכל רחבי הארץ.

זכתה להגשים חלום שנאבקה עליו ולא התייאשה למרות כל מה שעברה בדרך.

כ 14 סירובים בראיונות. הרצון שלה בסהכ היה להיות מורה.  לאורך כל הדרך האמינה בעצמה וידעה שהיא תהיה

מורה מצוינת ולכך היא נועדה. היא היטיבה להבין שכל האמירות והעקיצות בדרך שייכים רק למי שאמר לה אותם

“זה שלהם. לגמרי. לא שלי.”  כך אמרה לעצמה שוב ושוב.

בחכמתה סיגלה לעצמה ראייה שזה לא הנתונים בשטח {הגובה} שקובעים אלא

 זה מה שאתה מחליט לעשות איתם באמת.  אדם לא בוחר עם אלו נתונים יוולד אלא בוחר מה לעשות איתם.

כשנשאלה אם ומתי יש נקודת שבירה ענתה שאותה בבית לימדו

“שאלוקים לא חייב לנו כלום”  מה שהוא נותן לך תגידי תודה ” !

כל מה שקיבלתי זה בגדר מתנה ואני צריכה להודות על זה.

בשיר שכתבה וינרוט ליום הולדתה האחרון הדגישה את ערך החיים

כפי שתמיד נהגה לומר שצריך האדם לדאוג איך להעריך את החיים שלו שיהיו מלאים בערך ולא רק איך להאריך אותם.

מה לבקש זו בכלל לא שאלה

יום של חיים    אפילו עוד דקה

ובחיי שראיתי     השאר יקרה מעצמו

הטוב פשוט מאליו יבוא

כי מה זה החיים האלה אם לא אהבה

ואיך אפשר לעבור אותם בלי תקווה

ומה כל זה שווה בלי הודייה

כי מי שרוצה איך , צריך שיהיה לו למה

              שנה טובה מלאה בהודייה ובהכרת הטוב לבורא עולם.