אלול / עידית ליכטנפלד

בס"ד, ראש חודש אלול תשס"ו

שלום לך ה’, בוראי ויוצרי!/עידית ליכטנפלד שחקנית ויוצרת

אני כותבת אליך כי קשה לי לדבר,

הצל שלי נשקף בקיר, ואני יודעת שאתה ה’ צילי על יד ימיני.

בצורה הכי פשוטה והכי תמימה – להביט בצילי זו ההכרה לדעת שאתה על יד ימיני.

ואיך רואים את זה? בחושך, עם אור קטן. וזה אולי פירוש הפסוק "מציץ מן החרכים", כמו שמבין החרכים יוצא אור דק דק – כך אתה אבי, אני לדודי ודודי לי.

אל תלקוט אותי, דודי. אני שושנה יקרה אך מלאה בקוצים. אל נא תלקטני.

תלמד אותי לחיות עם הקוצים, לא לדקור איתם, לא להידקר מהם ולדעת ולחוש שהם גדר וסייג לשושנתך.

אני אופה חלות ומסתבכת, אבל אופה חלות.

ומברכת ובוכה, ומבקשת ומודה.

הקמח מתפזר לכל הכיוונים

המטבח נהיה ערימה של כלים,

הידיים נדבקות והעיניים דומעות,

אבל אני אופה חלות.

לכבוד שבת, לכבודך, לכבוד תיקון המעשים הקומבינטורים שלי.

זה בא, זה בא, זה בא –

תתכוננו.

זה בא, זה בא, זה בא –

תתארגנו.

זה בא, זה בא, זה בא –

אל תתגודדו.

זה בא, זה בא, זה בא –

תאהבו.

זה בא, זה בא, זה בא –

תתחזקו.

זה בא, זה בא, זה בא –

תתפללו.

זה בא, זה בא, זה בא –

תרחמו.

זה בא, זה בא, זה בא –

תתבודדו.

זה בא, זה בא, זה בא –

תתבוננו.

זה בא, זה בא, זה בא –

תשמחו.

זה בא, זה בא, זה בא –

הלואי שתנצלו

זה בא, זה בא, זה בא –

מחבלי משיח יוצלו.

הנה זה מגיע –

תתברכו

הנה הוא מופיע –

תטהרו.

הוא כבר בפתח

להושיענו

בן דוד בשער

משיחנו

בן דוד בדלת

מלכנו

בן דוד בצוהר

של תיבתנו

רוח אפינו

לגאלינו

דוד דוד דוד

מלך ישראל

דוד דוד דוד

חי וקים.

דוד דוד דוד

זה סוף העולם.

נכנס לאלף השביעי…

כתבת לי שיר, ה’

אוהבת אותך.

תעזור לי לחזור בתשובה

אלול

עכשיו אתה הכי קרוב

הכי הכי הכי.

ה’ צילי,

על יד ימיני.

עידית עליזה.