הקטנה שלי, בת החמש וקצת, לא הסכימה ללכת לקייטנה.
כמה ימים לא רצופים וזהו.
וזה היה מזמן. לפני חודש וחצי.
אליה הצטרפו גם הגדולים.
חופש גדול.
להיות אמא חד הורית בחופש ארוך כזה עוד יותר לא פשוט.
נסענו. חזרנו. שגרה של בית וניסיון לתמרן בין עבודה, לזמן לעצמי לזמן איתם.
נשים מספרות לי על הזמן הזה בו לפעמים מגיעים למקומות “שאני לא מכירה את עצמי”.
“לא יכולה יותר”. “הוא דבק. כל הזמן אחרי”.
וזה, כמו שכולנו יודעות, ממש לא תורם לאוירה נינוחה ומייצר עוד ועוד מזה.
דווקא לקראת סוף החופש לפעמים המתח עולה.
אספתי לך 3 עצות שאני מלמדת בשיעורים ובקליניקה שלי שיעזרו לך לעבור את הזמן הזה ולקבל ממנו מתנות
יום ביומו –
כשאנחנו מסמנות בטבלת היאוש שלנו כמה זמן נשאר, אנחנו גם מרגישות אשמות על זה וגם זה נראה הכי רחוק שאפשר… אבל אם נקום בבוקר ונתייחס אל היום החדש הזה בברכה ונרצה רק אותו לעבור בשמחה ובטוב – זה יקל עלינו להיות מחוברות לכאן ולעכשיו ובזמן אמת לבחור ולהגיב אחרת.
האתגר – מתנה
כשאנחנו מתייחסות לקושי ולזמן הזה כסתם זמן שצריך להעביר – הוא הופך להיות כזה לגמרי. אבל כשאנחנו מתייחסות אליו כהכנה לאלול שתיכף בא, לניסיונות אהבה שהקב”ה שולח לנו כדי שנגדל עוד קצת – רגע כזה יכול להפוך לתפנית בסיפור שלך וללמד אותך להיות עוד קצת האישה שאת רוצה להיות.
זמן לעצמך –
אני רואה אותך נאנחת.. “זמן לעצמי בתוך הכאוס הזה? מי יכולה לאפשר לעצמה?”
אז כן, זה הכי חשוב. ותדעי – אף אחד לא יתן לך אותו. את הזמן הזה.
אל תכעסי על בעלך או על הילדים שהם לא מעניקים לך אותו.
זה זמן שאת צריכה להעניק לעצמך. בהחלטה. בבחירה.
כדי להיות ברגע ובניסיון ולעבור יום ביומו – את חייבת להיות נוכחת ומחוברת לעצמך.
כשאת מחוברת למרכז שלך, יש הרבה יותר סיכוי שתוכלי לנשום ולהכיל סיטואציות לא פשוטות במהלך היום. כשאת נותנת לעצמך להביע עם עצמך רגשות, מחשבות, רצונות – את מאוורת את הלב שלך ומאפשרת מקום לדברים חדשים.
אני קוראת לזה “זמן שמים”
מתי עושים את זה??
מוצאים זמן. כן, גם לך יש.
חמש דקות. קפה או שייק מה שתרצי. מחברת ועט.
שלי קורה בבוקר לפני שהילדים שלי מתעוררים. כל השנה ובמיוחד עכשיו.
כן, גם בחופשה שלנו זה מה שעשיתי. (חופשה מעבודה פנימית ומודעות אין…)
אני כותבת לי את מה שעולה בי, בלי סינון (לעיני בלבד) כותבת קשיים , כאבים ותסכולים וכותבת גם רצונות וחלומות.
נושמת עמוק אל הבוקר החדש שהתחיל ואני כבר במקום אחר, מדויק יותר ונוכח.
ולא – אני לא תמיד מצליחה להשאר שם. וכן, לפעמים הילדים שלי והחופש הזה לגמרי מוציאים אותי מהאיזון, אבל הרבה יותר קל לי לחזור אליו. אני יודעת את הדרך..
גם אם את לא מתחברת באופן טבעי לכתיבה, יכולה להגיד לך מניסיון של מאות נשים שזה עובד. תנסי. תתחילי.
ימים טובים,
מיכל כהן-חי
Michal.masaisha@gmail.com