פרשת השבוע מלאה בדינים ופרטי חוקים המורים משפט בעם ישראל. במפטיר נקרא על השקלים, מצוות מחצית השקל שהביא כל אדם מישראל למקדש, בהיותו פרט המתחבר ומתכלל אל כלל ישראל. בחתימת הפרשה אנו מבינים שכל אוסף פרטי ההלכות נכללים בהתגלות אחדותית, כבמתן תורה:
וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע … וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר.
לבנת הספיר מחברת אותנו אל יחזקאל, שרואה בנבואתו “כמראה אבן ספיר דמות כסא”. הספיר, אבן בחושן בצבע תכלת שקוף, מאפשרת לראות בבואה של עולמות עליונים ונשגבים. צבע התכלת, שלימים נבחר כצבע דגלנו, מוביל אותנו במסע מיוחד מן המוחש אל המופשט ביותר, ומאפשר לנו לתפוס מידה של ‘כל’ שמסתתרת גם בשמו. גם את לוחות הברית נתבקש משה לחצוב מאבן ספיר. במסכת חולין רואה רבי מאיר באור חדש את פתיל התכלת שבציצית:
רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל הצבעונין? מפני שתכלת דומה לים. וים דומה לרקיע. ורקיע דומה לאבן ספיר. ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד.
ההתגלות הנסתרת הזו, תהדהד לימים בכל התגלות אלוקית, ואליה אנו נדרשים לחתור בכל מבט אל התכלת, בציצית, בים, ברקיע, ובכל מה שמעבר.
בדפי הדף היומי של השבוע, מתוך מסכת ברכות, עסקנו בין השאר בזימון לברכת המזון, זימון בשלושה, זימון בעשרה, ועוד. גם אם אפשר לעבוד את ה’ כיחידים, יש מאמץ לבחון מי יכול להצטרף כדי להדר ולזכות בחיבור המיוחד הזה – לברך את הקב”ה ברוב עם. את המשכימים למניין מתפללים, משבחת הגמרא כך:
“ואמר ריב”ל: לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו, קבל עליו שכר כולם”.
כשנשוב לפרשתנו, בין שלל פרטי המשפטים והמצוות, נמצא את ההזדמנויות השנתיות שלנו, למצוא את היחד שלנו; יחד במקום, בזמן ובנפש. אנו מוזמנים לדורות להתקבץ ולהתוועד יחד מכל כנפות הארץ, לעבודת ה’ במקדש אשר בירושלים, כעם אחד בלב אחד:
“שָׁלֹשׁ רְגָלִים, תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה. אֶת חַג הַמַּצּוֹת… וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ… וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה…שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה’.”
שנזכה!
שבת שלום ומבורך!