השבת, ט’ באלול, זהו התאריך שהגיע הרמב”ן לירושלים, בשנת ה’כ”ז – 1267.
הרמב”ן, ר’ משה בן נחמן, הגיע מספרד לירושלים בגיל 73, ומצא אותה שוממה וחרבה. הוא חיבר נדבך אל נדבך בין החורבות, ואיש אל אחיו מבין הגולים, וחידש את הישוב היהודי בירושלים, לאחר היותה עזובה ושוממה למעלה מאלף שנה מאז החורבן.
מאז שהטביע פה הרמב”ן את חותמו, עוד ועוד חורבות נבנו, ושכונות הוקמו, עברו 700 שנה עד שבאו בני בניו, וכאריות גברו השיבו את ירושלים לחיק האומה במלחמת ששת הימים. שבו בנים לגבולם. ירושלים התרחבה והתחזקה, נבנתה, והתמלאה בבניה.
וכך בדיוק ניבא הנביא ישעיהו בהפטרת הנחמה שנקרא השבת:
“… הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי. כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ. אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל תִּכָּלְמִי… כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה, וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט, אָמַר מְרַחֲמֵךְ ה’.”
ב”ה זכינו לחיות בירושלים המתחדשת ונבנית, בה האוהל מתרחב והיתדות מתחזקים, ורבים הבנים השבים ובונים.
את הזכות הזו הרגשתי בעת כתיבת סיפור הילדים ‘מעין של זהב’. זהו מסע מופלא לירושלים, ולעיר דוד הנבנית מחדש, ואנחנו, זוכים להיות חלק מהסיפור הזה, שהוא לא רק היה פעם, בימי דוד ושלמה ופאר המקדש, אלא ממשיך להיכתב יום יום על ידי שמחת החיים שלנו ושל ילדינו, בעיר הנצח!
שבת שלום ומבורך!