תוך כדי ההכנות ליציאת מצרים, נמצא בפרשה, באופן קצת מפתיע, הנחיות רבות לעתיד.
מבט של אמונה שולח את העבדים שטרם שוחררו, לעוף בכנפי הדמיון אל ילדיהם ואל הדורות הבאים שיגדלו בארץ המובטחת ויעשו ‘סדר פסח’.
התורה מוליכה את דור יוצאי מצרים לדמיין איך עם קורבן הפסח במקדש, ועם אכילתו בירושלים, יבקשו אז הילדים מהוריהם לספר להם את סיפור נס הגאולה… כל זאת עוד טרם הגאולה התרחשה בפועל…
עוד הנחיות ניתנות לראשונה בפרשה, ושולחות את יוצאי מצרים אל העתיד בארץ ישראל: שתי פרשיות ה”הוויות” – ”וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ”, הכתובים בתוך פרשיות התפילין.
את התפילין מניחים על יד שמאל, כנגד הלב, וכן על הראש, בין העיניים.
כשבניי הגדולים הגיעו למצוות, גיליתי את התפילה הנפלאה שנאמרת לפני הנחת התפילין, ומקשרת בין התפילין המונחות כנגד הלב והראש-העיניים, לבין התקווה שה’ יעזור לנו לרתום את כוחותינו לעבודתו יתברך.
“… וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ עַל הַיָּד לְזִכְרוֹן זְרוֹעַ הַנְּטוּיָה. וְשֶׁהִיא נֶגֶד הַלֵּב לְשַׁעְבֵּד בָּזֶה תַּאֲוַת וּמַחְשְׁבוֹת לִבֵּנוּ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְעַל הָרֹאשׁ נֶגֶד הַמֹּחַ. שֶׁהַנְּשָׁמָה שֶׁבְּמֹחִי עִם שְׁאָר חוּשַׁי וְכֹחוֹתַי כֻּלָּם יִהְיוּ מְשֻׁעְבָּדִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וּמִשֶּׁפַע מִצְוַת תְּפִלִּין יִתְמַשֵּׁךְ עָלַי לִהְיוֹת לִי חַיִּים אֲרֻכִים וְשֶׁפַע קֹדֶשׁ וּמַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת… וְיַנִיחֵנוּ לַעֲבֹד אֶת ה’ כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבֵנוּ…”
כך גם ירושלים, היא המקום בו מרכז הקב”ה כביכול את כח השגחתו והנהגתו, כתשובתו לתפילת שלמה המלך בהקמת המקדש:
”שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתְךָ … הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים”.
בדפי ה’דף היומי’ של השבוע, מצאנו את חכמינו דנים לגבי התפילות – שחרית מנחה וערבית – האם הן תקנה של אבות האומה, או שמא הן כנגד הקורבנות שקרבו במקדש יום יום.
הגמרא מסכמת שאכן, אברהם יצחק ויעקב אבותינו תקנו את התפילות, ובאו חכמים וסמכו אותן על הקורבנות.
בין כך ובין כך, הקשר שלנו כיום עם הקב”ה מעוגן היטב באופן החיבור של אבות-אבותינו אליו. כמה מיוחד לראות בפרשה, שכבר מתוך הגלות והמיצר, הם הצטוו ותיכננו את המשך הקשר שלנו, עם הא-ל הגואל והמושיע, לנצח נצחים.
שנזכה! שבת שלום ומבורך!